אמנות, אתר אמנות, תערוכות

|
ערבסק. מוחמד קייס. מוזיאון תל אביב-1

אמנות, אתר אמנות, מגזין אמנות 01#15

אמנות: חילוף חומרים – META BOLISM: בצלאל, מחמוד קייס – ערבסק # 3: מוזיאון תל אביב, אחיזה בחלל – אורלי סבר, יערה צח: ויצו חיפה כוחה של מילה: גלריה חדשה, המכללה האקדמית ספיר שפה ודימוי – כנס השפה העברית: ראשון לציון, POSITIVE NEGATIVE – על ניגודים, קטבים ומה שביניהם: תיאטרון גבעתיים ביניים – רמי אָטֵר: בית האופרה אימפרוביזציות של הגוף – דודו בלילטי: רוטשילד 69 אֵם הדרך: הגלריה הפתוחה לאמנות וסביבה, ראשון לציון יוחנן לקיצביץ: בית גיל הזהב, תל אביב I עצוב: עיצובים מודפסים בתלת מימד: מינהל טכנולוגיות, אוניברסיטת אריאל

 

חילוף חומרים – META BOLISM: התכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי, בצלאל

העיצוב כתחום חי מקיים קשר סימביוטי הכרחי עם פיתוחים טכנולוגיים מפתים. הוא ניזון מהם ומחפש באובססיביות חידושים מתוך רעב מתמיד. אנו חווים האצה של פיתוח טכנולוגי, עד כדי קושי לעקוב אחר ההתפתחויות, ובהתאם גם תופח הערך האינפלציוני של המונח 'טכנולוגיה'.

חילוף חומרים בצלאל-3
חילוף חומרים. ביוטיפול. עבודה של איתי יעקב. צילום מסך

קליטת חומרים מהסביבה, עיבודם והפקת האנרגיה הדרושה מהם לצורך אמירה ועשייה הם אבני בניין חיוניות בתהליך עיצובי מגיב. יחד עם זאת, ככל שחילוף החומרים והכלים טכנולוגיים משתנה בקצב מהיר יותר, כך אפשר לגלות בתהליך חילוף החומרים גם הפרעות אכילה. תערוכת "חילוף חומרים" מציגה נקודות מבט ביקורתיות ועתידניות על החיבור שבין עיצוב לטכנולוגיה.
העבודות שנוצרו במסגרת מעבדות "אודות עיצוב" בתכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל, מציעות שני צירי התייחסות לחיבור שבין עיצוב לקידמה טכנולוגית: האחד אוטופי במהותו, המציע אפשרויות עיצוביות שמציעות עתיד משופר בעזרת טכנולוגיות חדשות, עתידיות או אף מדומיינות, והאחר ביקורתי, המהווה ריאקציה לחידושים ולמרוץ הפיתוח, כזה השואל שאלות וחושף דילמות שמתייחסות ליכולות ומיומנויות אנושיות, ולעיתים מתבצר בטכנולוגיות עבר "נמוכות".

חילוף חומרים בצלאל-2
חילוף חומרים. סדר חדש. עבודה של תמרה בן ארצי. צילום: אורטל נונה פינקו ועדי וינדיצנסקי

אצל מעצבים ויוצרים רבים חידושים טכנולוגיים מאפשרים בריאה וניסוח מחדש של רעיונות, כדוגמת "ארכיון אבנים", עבודתו של איתי לניאדו שמעניקה זהות דיגיטאלית לכל פריט באוסף של אבנים. ובאמצעות קוד QR הארכיון מאפשר גישה לקובץ דיגיטלי של האבן הסרוקה, לצורך הדפסתה בתלת-מימד או תכנון עצמים משלימים עבורה. לצידה "סדרת עצים", עבודתה של דנה זליג, עוסקת בגנטיקה של הדימוי תוך בדיקת גבולותיו הצורניים והמטען החזותי והתרבותי שנגזר מהם. זליג מפרקת קוד JPG ובונה אותו מחדש כדימוי דינמי בעל יכולת תזוזה.

חילוף חומרים בצלאל
חילוף חומרים. כף עץ. עבודה של אהוד בן מנשה. צילום מסך

פליטת הפסולת/הלא דרוש/המיותר והטפל, המזיק או הרעיל מאפיין את החלק השני של העבודות, אשר יוצריהן מעדיפים להתייחס לתחום באופן אמביוולנטי, או לנסות לעצור את הרכבת הדוהרת ולהעמיד לה אלטרנטיבה, כדוגמת העדפת טכנולוגיות ישנות, מיומנויות וידע הנמצאים בסכנת הכחדה. כך בעבודתו של אהוד בן מנשה "כף עץ" שמציגה סדרת מתקנים וכלי עזר לייצור כפות עץ, כשפעולת הגילוף המגושמת מנכיחה את הפער בין המוצר הפשוט והרומנטי לבין ערימת השאריות הגדולה ותהליך הייצור הטרחני. לצידו עיצבה דפנה בלוך את "Light Load" בשימוש בטכניקות עבר. בלוך מציגה פרוייקט המתרגם מערכת איתות של דגלי ימאים למערכת מנורות שולחניות שמייצרת שפה של מוצפנים.

חילוף חומרים בצלאל-1
חילוף חומרים. Re-wearable עבודה של יפעת הולנדר אמר. צילום: אורטל נונה פינקו ועדי וינדיצנסקי

הפרויקטים המוצגים בתערוכה בוחנים גם את היחס של היוצרים בתואר השני כלפי השפעת הטכנולוגיה על תהליכים תרבותיים, כדוגמת "ביוטיפול", הפרויקט של איתי יעקב-מיצג וידאו המציג רצף היסטורי של צילומי טקס 'מיס אמריקה', משנות החמישים עד היום, חושף את מחוות הגוף של מלכות היופי הנבחרות כשפה משותפת ומשוכפלת, ומעלה שאלות לגבי יופי, כיעור, טעם רע וטעם טוב.
זו השנה השלישית בה מתקיים שיתוף פעולה בין התכנית ובין שבוע העיצוב בירושלים. בשנים קודמות, הציגה התמחות "אודות עיצוב" את התערוכות "תופעות לוואי" ו"דהיום".
בגלריה הגדולה בעליית הגג של בית הנסן  בירושלים, בו מוצגת התערוכה (במסגרת שבוע העיצוב בירושלים), מתקיימים לימודי התכנית לתואר השני בעיצוב של בצלאל.

משתתפים: סטודנטים מהתמחות: אודות עיצוב
אוצרים: גלית שבו ויהונתן הופ
בית הנסן, רחוב גדליהו אלון 14 ירושלים
נעילה: 8.1.15
הכניסה חופשית

 

מחמוד קייס – ערבסק # 3: גלריות ז'נט אסיא הבניין הראשי, מוזיאון תל אביב לאמנות

הערבסק – צורת עיטור מרהיבה ממסורת האמנות והאדריכלות האסלאמית – עומד במרכז המיצב הנוכחי של מחמוד קייס העוסק ביחסי תרבות האסלאם ותרבות המערב ובשאלות מקומיות הנוגעות למצבי הזדהות, שייכוּת ותלישוּת.

ערבסק-2
מחמוד קייס. ערבסק # 3. מוזיאון תל אביב לאמנות. צילום: אלעד שריג

הערבסק נושא מאפיינים קבועים של סימטריה, צבעוניוּת עזה, כיסוי מלא של המשטח ופוטנציאל של חזרתיות אינסופית. המיצב של קייס שומר על חלק ממאפיינים אלו ועל חלקם הוא מוותר או עורך בהם שינויים מרחיקי לכת, תוך שהוא מכליא אותם עם המופשט המערבי, עם אמנות הרדי-מייד ועם מיצבים תלויי-מקום (site specific). היחידה הבסיסית של הערבסק המסורתי משוכפלת ויוצרת דגם צמחי או גיאומטרי. כאן היא לובשת צורה של קובייה והופכת להיות אבן יסוד במבנה תלת-ממדי, העשוי בדייקנות עמלנית ומתפרשׂ על פני החלל כולו.
ההשוואה והחיבור בין הערבסק לבין האמנות המודרנית המערבית ולאמנות המופשט בפרט, אינם חדשים בתולדות האמנות. מצד אחד נתפס הערבסק כביטוי מוקדם של הפשטה, מצד שני, מובנה ההבדל ההיררכי ביניהם: האורנמנט הלא-מערבי מוצג תמיד כקשור במשמעות חיצונית דתית או סימבולית, בעוד המופשט המערבי מוצג בהקשר של פורמליזם ואוטונומיה של האמנות, הנתפסים כשיאו של המודרניזם.

ערבסק-3
מחמוד קייס. ערבסק # 3. מוזיאון תל אביב לאמנות. צילום: אלעד שריג

המתחים שבין אורנמנט למופשט ובין תרבות האסלאם ותרבות המערב, הם הרקע למיצב של קייס ולפעולות הטרנספורמציה וההכלאה בין ניגודים המצויים בלבו. קייס עושה שימוש בעבודת הבנייה והקונסטרוקציה כמטפורה לשאלה על אודות מקום ובית, שאלה בוערת במיוחד עבור כינון הזהות הישראלית-פלסטינית. קוביות הערבסק הנערמות ליצירת פיגום רב-קומות, יוצרות  מבנה זמני, נטול יסודות, קל להרכבה ומהיר לפירוק. מבנה חסר כל פונקציה, אשר אינו מגיע לשום מקום ואינו תומך בדבר. וכך, מעבר לקיומו או לאי-קיומו הפיזי, מוצג כאן הבית כטעון בקונפליקט מתמיד.

ערבסק-1
מחמוד קייס. ערבסק # 3. מוזיאון תל אביב לאמנות. צילום: אלעד שריג

Mahmood Kaiss: Arabesque #3

The arabesque—an ornamentation style stunningly intertwining vegetal or geometric designs—is at the center of Mahmood Kaiss' current installation which retains some traditional arabesque characteristics, while making far-reaching modifications in others Using transformation, abstraction and hybridization, Kaiss examines the severing of form from its familiar image and its translocation into a different stylistic, material, spatial and theoretical world and deals with questions of Islamic vs. western culture, identification, belonging and detachment.

 

אוצרת אורחת: אפרת לבני
נעילה: 26.4.15
מוזיאון תל אביב לאמנות, גלריית ז'נט אסיא הבניין הראשי

 

אחיזה בחלל – אורלי סבר, יערה צח: הגלריה במרכז האקדמי ויצו חיפה

אורלי סבר ויערה צח, אמניות פעילות בשדה הפיסול והמיצב, מציגות בתערוכה זו הצבות אשר תוכננו ונוצרו במיוחד לחלל הגלריה. כל אחת מהן "נאחזת בחלל" באופן אחר, תוך שהיא נאמנה לשפה הפיסולית הייחודית לה. העבודות המינימליסטיות במהותן, מגיבות לאלמנטים אדריכליים בחלל כשהן מנכיחות או מבליעות את עצמן.

אחיזה בחלל ויצו חיפה אורלי סבר
אחיזה בחלל. באר. אורלי סבר. מיצב (בהקמה)

סבר מציגה בחלל הצבה פיסולית גדולת מימדים – ספק מבנה, ספק מנהרה, ספק צורה אורגנית או דימוי של חיה. העבודה בעלת הנוכחות הכבדה אינה אלא קונסטרוקציה קלה הבנויה ממערך של כבלים דקים הנאחזים באלמנטים אדריכליים בחלל, כשעליהם "נתלים" מאות פסי גומי שחורים. המבנה, היוצר חסימה של המבט וציר התנועה, נראה מרחוק כמסה שחורה וכבדה, אך במבט מקרוב הוא נדמה רך וקליל, זאת בשל הצורה הקווית והדינמית של מרכיביו. לאורך השנים, עוסקת סבר בחדירה לחלל, בבניה, בחסימה, בשיבוש החלל ורצף התנועה בו ובדיאלוג שבין חומר, צבע ותחושות הגוף. היא מצמצמת את הצבעוניות לשחור או לבן, המייצר מתח בין המינימליזם הנקי והגיאומטרי של הארכיטקטורה, לבין השחור הרך והאמורפי. בדומה למיצבים קודמים מפעילה סבר את הצופה פיסית ורגשית, כשהיא מניעה תחושות מנוגדות של הגנה ואפשרות למסתור אל מול חרדה ואיום.

אחיזה בחלל-2
אחיזה בחלל. My Uncle is a Sailor. יערה צח

צח מתייחסת לחלל הגלריה בנגיעות נקודתיות. העבודות נאחזות בו כ "טפילות" על גבי הקירות, החלונות  או  רצפת הגלריה, ומתקיימות רק ביחס אליו. חלקן מציעות את עצמן באופן מיידי וחלקן נסתרות מן העין במבט ראשון. צח מציגה בתערוכה ארבע עבודות:
קיר אשר נשלפו ממנו מגרות נסתרות המכילות בטון וחומרי בניה, כמעין עדות למבנה רב שכבתי המכיל חללים סודיים, שתי עבודות רצפה – רישום קווי שנוצר על ידי ערמת מצופי ים אדומים בעלי טקסטורה קטיפתית, ושטיח מלבני אשר נעשתה בו פעולה אשר הקפיאה לרגע את תנועת הגלגול המובנה בו, בעבודה הרביעית, צח מטפסת גם לחלל העליון של המבנה, כשהיא תולה בחלקו החיצוני של אחד מחלונות המשרדים, וילון ארוך מאוד התלוי על הקיר החיצוני של החדר, ופולש לחלונות משרדים שכנים.
ביצירתה חוזרת צח ומשבשת אובייקטים מן המציאות כשהיא עושה בהם הסטות צורניות המטעינות אותם בתוכן חדש. היא פועלת כאמנית תלת-מימד על אלמנטים ארכיטקטוניים (קירות, חלונות) ומוציאה אותם מן הפונקציונליות הקבועה כשהיא מחדירה בהם תכנים אחרים. מצבים של גילוי והסתרה מאפיינים את אופן הטיפול שלה הן בחלל והן באובייקטים.

אחיזה בחלל-1
אחיזה בחלל. אורלי סבר. באר. מיצב (פרט). צילום נועה בן זקן

אורלי סבר בוגרת תואר ראשון במדרשה לאמנות, מכללת בית ברל (2003-1999); בוגרת תואר שני באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, תל אביב (2006-2004). הציגה תערוכות יחיד בגלריות ובמוזיאונים ברחבי הארץ, והשתתפה בתערוכות קבוצתיות רבות. זכתה בפרסים רבים, ביניהם: מלגת קרן שרת (קרן התרבות אמריקה־ישראל); מלגת הצטיינות, המדרשה לאמנות, מכללת בית ברל; מלגת סיוע של קרן רבינוביץ; מלגות עידוד יצירה, האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל; פרס אמן צעיר לשנת 2008, משרד התרבות והספורט; פרס גבעון ומוזיאון תל-אביב באותה שנה; פרס ע"ש אוסקר הנדלר לאמן צעיר ישראלי (2012). חיה ויוצרת בקיבוץ כברי. במקביל לתערוכה זו תציג בתערוכת זוכי פרסי השרה לשנה זו במוזיאון תל-אביב

אחיזה בחלל-3
אחיזה בחלל. יערה צח. ללא כותרת

יערה צח בוגרת תואר ראשון באמנות באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ירושלים (2005-2009); בוגרת תואר שני באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, תל אביב (2009-2011). הציגה תערוכות יחיד והשתתפה בתערוכות קבוצתיות רבות. זכתה בפרס הצטיינות על הישגים מהאקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל בתואר הראשון; פרסי עידוד יצירה והצטיינות מהאקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל בתואר השני; ומלגת פרוייקט מיוחד מקרן יהושע רבינוביץ. חיה ויוצרת בתל-אביב.

אוצרת: ענת גטניו
הגלריה במרכז האקדמי ויצו חיפה, רח' הגנים 21, המושבה הגרמנית, חיפה
נעילה: 24.1.1

 

כוחה של מילה: הגלריה החדשה, המכללה האקדמית ספיר 

"כוחה של מילה" תערוכה המוקדשת לפנים הרבות של חופש הביטוי: הפוליטי, החברתי, הכלכלי, התרבותי, האמנותי ועוד, הדגש: המילה הכתובה.
משתתפים: יורם קופרמינץ, בלו סימיון פיינרו, דוד ריב, פורת סלומון, מיכה קירשנר, אבנר בר-חמא, מירה עווד, משה גרשוני, תמיר צדוק, גיל יפמן, ז'אק ז'אנו, גל וולינץ, טובה לוטן, ישראל רבינוביץ, דוד טרטקובר, comme il faut

 

כוחה של מילה-1

כוחה של מילה-1-3

כוחה של מילה-1-4

כוחה של מילה-1-2

"צוק איתן" חידד את הקונפליקטים ההאזרחיים בישראל. הרשתות החברתיות, הבלוגים, העיתונים ומערכות נוספות והגדירו מחדש את השיח הישראלי. מושגים כגון: בוגדנות, לאומיות, שיתוף פעולה, זכויות אזרח, דמוקרטיה ופאשיזם – לבשו צורות חדשות של ביטוי מילולי ופיזי.

אל מול הכוחה של המילה שהפכה סוג של כלי נשק, החליטו ב'ספיר', ברוח מוזות היצירה שאינן שותקות כשהתותחים רועמים, להתעמת עם פוליטיקה, זהות, אזרחות ונאמנות באמצעות דרכי ביטוי פלסטיים-אמנותיים שנקודת המוצא שלהם: ספר, שירה, מחאה, אות ומילה.
האוצרים מבקשים לתת מבט היסטורי רוחבי באמצעות אמנות פלסטית, שירה ופרוזה על אלו שהיה בהם הכוח להשמיע את קולם. 

הגלריה החדשה, המכללה האקדמית ספיר
פתיחה רשמית: יום שלישי, 6.1.15, שעה 17:00
נעילה: 26.2.15

 

נילי גליק – הארת שוליים: בית האמנים תל אביב

"הארת שוליים" היא תערוכה ראשונה של האמנית נילי גליק. גוף היצירות בתערוכה הנוכחית נע בין צילום לציור, כאשר מלאכת המחשב מניבה הארה על צילום. גליק מעבדת את התמונות, מחברת אלמנטים והקשרים זרים ובונה נרטיב חדש בעבודות המייצרות שפת אמנות אקספרסיבית שלעיתים מתגלה כמופשטת ומצומצמת. מצלמתה חותרת לגילוי של סדר בדברים, כומסת בהם סיפור משלה ובה בעת מזמינה את הצופה ליטול חלק בפרטיטורה הנרקמת בין השחור ללבן, בין הקו לכתם, בין הצורה לכאוס. המראות הקמאיים של הארץ השחורה על יופייה הפשוט וחזותם של הדברים הבסיסיים – שק אורז אקראי, או יריעת בד מזדמנת בצבעוניותה המסמאת – חודרים את עולמה המוגן ויוצרים טלטלה של תחושות ורגשות. המסע לאתיופיה סימן את תחילת הדרך ליצירה האישית של נילי גליק.

הארת שוליים. נילי גליק-1
הארת שוליים. נילי גליק, ללא כותרת 2014 (צילום ועיבוד מחשב)

נילי גליק: "חלמתי על מבנים שלא ראיתי, על מוזיקה שמעולם לא שמעתי, בלילות ביקרתי במוזיאונים שלא היו ונחשפתי ליצירות אמנות שלא נוצרו, אך כאשר ניסיתי ליישם את החוויות והתחושות הללו, לא ידעתי להופכם למציאות".

הארת שוליים. נילי גליק-1-2
הארת שוליים. נילי גליק, ללא כותרת 2014 (צילום ועיבוד מחשב)

דרורית גור אריה: "אני מרוצה", הבחין פעם הצלם אהרון זיסקינד (Siskind), "רק אם אני מצליח להגיע לדברים שאוצרים בחובם מתחים וקונפליקטים, ואז לסדר אותם". זיסקינד עשה זאת תוך דחיית פרספקטיבת העומק שמציעה המצלמה לטובת טיפול בפרטי טבע ואדריכלות כפני שטח דקים, שמהם ביקש לדלות דימוי חדש ועצמאי ורחוק מן הנושא המקורי. גם מצלמתה של נילי גליק חותרת לגילוי של סדר בדברים. היא כומסת בהם סיפור משלה, ובה-בעת מזמינה את הצופה ליטול חלק בפרטיטורה הנרקמת בין השחור ללבן, בין הקו לכתם, בין הצורה לכאוס.

הארת שוליים. נילי גליק-1-3
הארת שוליים. נילי גליק, ללא כותרת 2014 (צילום ועיבוד מחשב)

אוצרת : דרורית גור אריה
נעילה: 24.1.15
בית האמנים תל אביב
, אלחריזי 9

 

שפה ודימוי – כנס השפה העברית: ראשון לציון

שפה ודימוי - כנס השפה העברית1

ויאמר- וירא

אמנים מציגים: מורן שוב, נחמה גולן, להב הלוי, שיראל ספרא, בתיה שני, נורית גור לביא (קרני), ימית סגל,  שרון פידל, מרי מיטרני, ורד נסים, שרה כץ, גלעד לביא, יונתן קונדה  ונטע וינר

שפה ודימוי - כנס השפה העברית1-3
ויאמר-וירא. בתיה שני. פחדים רקומים, 2014
גלעד לביא, מתוך סדרת פירוק והרכבה
ויאמר-וירא. גלעד לביא, מתוך סדרת פירוק והרכבה
שפה ודימוי - כנס השפה העברית1-4
אוה דברה. דיוקן עצמי

12 אמנים מציגים עבודות במדיומים שונים, תוצאה ויזואלית של יצירה ומילים בקשר הכרחי שאינו ניתן להפרדה. הטקסט בתוך היצירה הוא מראה מייצגת לתשתית התרבותית האישית של כל אמן (תנ"ך, מדרש, מדרש אישי, שירה, ספרות, טקסט אישי).  התערוכה מכוונת להעביר את עין המתבונן חוויה בה הוא נע חליפות בין מילה כתובה ודימוי, באופן שבו נשמרת ערנותו ליופיו של הדימוי יחד עם המילה העברית, זה לצד זה.

אוצרת: אפי גן
הגלריה העירונית לאמנות, רח' רוטשילד 7, ימים ב-שבת 10:00-13:00
נעילה: 1.4.15

שפה ודימוי - כנס השפה העברית1-5
השם ירקום דמי. להב הלוי

דבר המלך

אמנים מציגים: דניאל גרומר, לירון לביא –טורקניץ', דליה בכר

"דבר המלך במועצה על ארץ ישראל" הינו החוק בו מוגדרות השפות הרשמיות בישראל עברית וערבית. כידוע השפות אינן שוות מעמד. בתערוכה אנו מבקשים לבדוק אפשרות למערכת יחסים אחרת בין שתי השפות, שוויונית יותר, קרובה יותר, דומה.
הפונט 'ערברית', שיצרה לירון לביא טורקניץ' בפרויקט הגמר שלה בלימודי תקשורת חזותית בשנקר (2012), מציג מערכת אותיות היברידית מקומית אשר משלבת בין עברית וערבית כהצעה לפתרון אוטופי. כל אחד יכול לקרוא את השפה בה הוא בוחר, מבלי להתעלם מהשפה השנייה, הנוכחת תמיד האפשרות לחיבור שתי השפות חי בזיכרונותיה של דליה בכר מבית הוריה, שם השתמשו בערבית המדוברת יחד עם עברית כשלמות אחת אורגנית, אותנטית ועשירה. דניאל גרומר ביקש לייצר תחושה של שוויון בנוכחות הוויזואלית של השפות זו לצד זו. מבחינה סגנונית הוא יוצר קרבה ויזואלית באמצעות השדה המודרני של עולם המחשב ומציע להפנות את מבטנו אחורה אל העבר, קדימה אל העתיד והחוצה אל העולם.

אוצרות: קרן ואפי גן
הגלריה באכסדרת בניין העירייה
, רח' הכרמל 20, ימים א-ה' 8:30-16:00

נעילה: 25.2.15

 

POSITIVE NEGATIVE – על ניגודים, קטבים ומה שביניהם: תיאטרון גבעתיים

האמנים המציגים: אילן ארד, עמי בק, ויקטוריה זלטקין, אורה זק, תמר זק"ש, תמר טולדנו-פאר, קרן נוטלס, יפית נומברג, אבי פרל, דובי קדמון, גור קרן, חסיה שימקו ,OPHEAR

POSITIVE NEGATIVE תיאטרון גבעתיים
POSITIVE NEGATIVE .מימין: עבודה של עמי בק משמאל: עבודה של ophear

עבודות על הציר הנע בין קוטביות וניגודיות, שמחה-עצב, קודש-חול, ילדות-בגרות, נשיות-גבריות. אילן ארד מציג פיסול של זוגות בין אינטימיות לריחוק, עמי בק בציור וקרן נוטלס בצילום עוסקים בנשיות בשחור/לבן לעומת נשיות בצבע ויקטוריה זלטקין אף היא עוסקת בקונטרסט בין שחור ללבן, בעבודה: "דיאלוג": רישום ריאליסטי בעפרון לבן על ניר שחור מתקיים גם ניגוד חריף בין שם העבודה לתוכן שלה. יפית נומברג ברישומיה בעט שחור על נייר לבן מציגה את הסדרה: "ששת ימי בראשית" ובהם הציורים: "אדם וחוה" ו"בין שמים וארץ", וגור קרן אף הוא מציג רישומים בעט שחור על ניר לבן. אורה זק בציורי הטבע הדומם וחסיה שימקו בציורי הנוף עוסקות שתיהן בקונטרסט בין אור וצל. תמר טולדנו-פאר בקולאז'ים שלה: "חדשה בעיר 1,2", מציגה את הניגוד בין דמות אורבנית לדמות כפרית , בין ה"חשופה" ל"מוגנת" ובעבודה אחרת היא עוסקת בקונטרסט בין אופטימיות לזהירות. אבי פרל בצילומיו עוסק בעבודה אחת בניגוד בין קודש וחול ובשניה בניגוד בין זוהר השמים לערפיליות ואילו OPHEAR , מציג הפעם את הקוטביות בין ביחד ולחוד, בין התבוננות פנימית לחיצונית ובין סגור ופתוח. ללא החול לא נדע להעריך את הקודש, ללא החושך לא נדע להבחין באור. דובי קדמון מציג בעבודותיו ציר של ניצול ושיעבוד אל מול שחרור והצלה, תמר זק"ש בדמויותיה הנשיות מציגה פורטרט נשי אירופאי אל מול פורטרט של אשה אפריקאית.

אוצרת : איילת אמוראי- בירן
תיאטרון גבעתיים, רח' דוד רמז 40

שעות פתיחה: 10.00 – 17.00 יום שישי:12:30-10:00 ובשעות המופעים.
נעילה: 31.1.2015

 

ביניים – רמי אָטֵר: בית האופרה, המרכז לאמנויות הבמה 

רמי אָטֵר מוצא בברזל רב-הניגודים את החומר המתאים ביותר עבורו, חומר המאפשר לו לבטא עולם פנימי מורכב, לעיתים תוך מאבק ולעיתים תוך דיאלוג עם הברזל. יצירתו מאד אישית והיא נובעת מתוכו כביטוי צורני לעולמו הרגשי. כאשר הפך הפיסול בברזל לעשייה מרכזית בחייו, העשיר אָטֵר את יכולותיו הטכניות בלמידה בסדנת הברזל של רמי רודיך, מקום בו הוא ממשיך ליצור יום ביומו.
בתערוכתו הנוכחית מוצגות עבודות משלוש סדרות צורניות העוסקות בהתבוננות פנימית אשר קובצו תחת הכותרת INSIGHTS  וחלקן כבר הוצג בתערוכה בשם זה. לצד עבודות אלו מוצגות שתי עבודות שהן הצצה לתערוכתו הבאה של אָטֵר שתעסוק בשכחה, נושא מרכזי במכלול יצירתו העכשווית.

ביניים. רמי אָטֵר
ביניים. רמי אָטֵר. בית האופרה, המרכז לאמנויות הבמה

"החומר בו בחר אָטֵר לפסל הוא ברזל תעשייתי גולמי אותו הוא מעבד בטכניקות שונות. מרקמו של הברזל ואופן עיבודו נבחרים אינטואיטיבית במהלך היצירה. עיבוד החומר יוצר בו שינוי צורני המוביל גם לשינוי סמנטי ביחסו של האובייקט אל הסביבה תוך שהוא יוצק בו משמעויות ותכנים נוספים. בתהליך העבודה מתקיים מסע של שחרור פנימי ומעבר מהדימוי הפנימי אל הפסל המוחשי. העבודה על פסלים שונים בשלוש הסדרות התרחשה במקביל וניתן לראות הקבלה זו גם בהתפתחות הסדרות המתכתבות זו עם זו, הן רגשית, הן בהתפתחות הצורנית של הפסלים השונים והן בהתייחסות לצבע ולמרקם באלמנטים השונים אותם משיג אָטֵר בטכניקות ייחודיות אותן פיתח" (נוגה ארד-אילון, אוצרת התערוכה INSIGHTS).
"אָטֵר יצר סדרת פסלי ברזל הנעים בתנועה כלפי מעלה ויוצרים פרשנות מיתית למושג האינסוף. הוא בונה בברזל, חומר קשה הלקוח מן האדמה, מארג מעניין של מודלים דמויי מגדלים. בפסליו הוא מבקש מהמתבונן לצלול למרחבי הפנימיות של נפשו ולהמשיך את הקו הנוצר בברזל מעלה מעלה אל הלא-קיים" (דורון פולק , אוצר, על הסדרה PILARS ).

רמי אָטֵר. תערוכות יחיד: "עבודות", בית גבריאל, הכנרת (2013); "INSIGHTS", תיאטרון ירושלים (2014). תערוכות קבוצתיות נבחרות: "סלון חורף", הגלריה העירונית (על האגם), רעננה (2012); "ארץ מולדת", בית ר.מ.פ.א., ירושלים; "Art and objecthood" , חברת וולבו, ת"א; "גבר/אישה: אשליה של מציאות", Galerie Claire Corcia , פאריס (2013); "כיפת ברזל ודמע", ת"א; "מעלה מעלה", הגלריה העירונית, גבעתיים; "בהשראת גדולים", הגלריה העירונית פ"ת; "יצירתי האהובה", היכל התרבות, פ"ת (2014).
אוצר: אודי רוזנויין
אתר האמן: http://www.ater-art.com

בית האופרה, המרכז לאמנויות הבמה
שדר' שאול המלך 19, תל-אביב
שעות פתיחה: א‘ – ה‘ 8:30 – 20:30, ו‘ 8:30 – 12:30
נעילה: 24.1.2015

 

 

Bodily Improvisations
אימפרוביזציות של הגוף – דודו בלילטי: רוטשילד 69

דודו בלילטי אמן ומוזיקאי המתמחה במוזיקת אפרו-ג'אז. עבודותיו מתרכזות בקשר שבין מוזיקה, תנועה וקצב לדימוי חזותי. בתערוכה יציג בלילטי שלושה גופי עבודות: ציורים מופשטים, צילומים של ציורי גוף וצילומים שנעשו בטכניקה ייחודית לבלילטי שבה הוא מקרין צילומים של מוזיקאים על ציוריו ומצלם את הדימוי הנוצר.

אימפרוביזציות של הגוף-1
אימפרוביזציות של הגוף. עבודה של דודו בלילטי. טכניקה מעורבת 2014

באירוע פתיחת התערוכה תתקיים הופעת ג'אז שתתכתב עם העבודות. בלילטי ינגן על כלי הקשה וגיטרת גינברי, יחד עם אורח מיוחד – פסנתרן הג'אז האמריקאי קירק לייטסי(Kirk Lightsey)  המגיע במיוחד מניו יורק לאירוע. ילוו אותם החצוצרן אבישי כהן, הסקסופוניסט אסף יוריה, המתופף עופרי נחמיה, הקונטרה בסיסט אייל גנור, עמי בלילטי על כלי הקשה וסימון בלילטי על גיטרה.

אימפרוביזציות של הגוף-2
דודו בלילטי. אימפרוביזציות של הגוף. צילום: דן בלילטי

דודו בלילטי (נולד בירושלים, 1971) הוא אמן ומוזיקאי שמחלק את זמנו בין תל אביב  ללונדון. מגיל צעיר הוא מנגן על כלי הקשה ומופיע ברחבי העולם. הוא ניגן עם מוזיקאים בעלי שם בינלאומי כגון חצוצרן הג'אז האמריקאי דיזי גילספי, (Dizzy Gillespie) פסנתרן הג'אז האמריקאי קירק לייטסי (Kirk Lightsey), חצוצרן הג'אז-לטינו ג'רי גונזלס (Jerry Gonzalez), והפסנתרן האלג'יראי מוריס אל מדיוני .(Morris Al Maduni) הוא הקים את הרכב האפרו ג'אז Sound of the Ground. הוא השתתף בתערוכות קבוצתיות והציג תערוכות יחיד בגלריות בתל אביב ובירושלים, ולאחרונה הציג תערוכת יחיד בשיתוף עם Hawkins&Blue בלונדון.

אוצרת: קרן גולדברג
רוטשילד 69, תל אביב.
הכניסה חופשית
אירוע פתיחה: יום חמישי, 8.1.2015, בשעה 19:00  נעילה: 24.1.2015
*ביום שבת, 10.1.2015, בשעה 22:30, תתקיים הופעה נוספת ברוטשילד 12, באותו הרכב (מלבד אבישי כהן).
הכניסה חופשית.

 

אֵם הדרך: הגלריה הפתוחה לאמנות וסביבה, פארק שקמה, ראשון לציון

אמנים מציגים: רותי אגסי, אלדד רפאלי, גיא רז, אתי שוורץ, אסף גברא, ארז חרודי, ענת עופרי, אירוס חיון רוזנפלד, סנדי טפרסון, אלון מאיר, דורון ניסים, מורן שוב 

אֵם הדרך, ראשון לציון-1
גיא רז. בחורף בקרני חיטין. מתוך הסדרה "גב אב", 2006-200 

בתערוכה מציגים 12 צלמות וצלמים, 36 תצלומי שבילים מן הארץ ומן העולם. לצד התצלומים משתפים אותנו הצלמים במחשבות על אודות דרכים ושבילים: מחשבות על שיטוט ועל מסע, מחשבות על מבט אל תוך השביל ומתוכו אל הנוף, על דרכים כמרחב של ציפייה וגילוי, על אודות מפגשים מפתיעים על אם הדרך,  על זיכרונות ומסעות נפשיים. לצד כל אלה, מרחיבה האוצרת על הקשר שבין השפה העברית לבין הדימויים של שביל ודרך. כל התצלומים בתערוכה מוגדלים על באנרים במידות גדולות ומוצגים באתר התערוכה של פארק שקמה הפתוח למבקרים.

אֵם הדרך, ראשון לציון-3
ענת עופרי. כביש הנפט ברמת הגולן. 2011
אֵם הדרך, ראשון לציון
אסף גברא. על הכביש הזה, אולי אחת לשעה, פוגשים נפש חיה סמוך לעיירה קוהמו, פינלנד. אוגוסט 2014
אֵם הדרך, ראשון לציון-4
אלדד רפאלי. שריפה בבית אורן. דצמבר 2010
אֵם הדרך, ראשון לציון-2
אירוס חיון רוזנפלד. במעבה החורש ילדים משחקים בחורשה עירונית בדרום תל אביב. סתיו 1996

אוצרת התערוכה, מורן שוב: "שבילים ודרכים הם הדימויים האהובים עלי מן הדימויים כולם. דרך היא הַדימוי הַארכיטיפי, הַמטאפורה הַמרכזית לקיום שלנו. דרך היא דימוי שעד כדי כך טבוע בשפה ובתפישה, שכלל איננו מבחינים בה כדימוי וכמטאפורה, ונותנים לה, בדרך-כלל, מובן לשוני. תחושת (ושאלת) התמצאותנו הוֹוָה כל הזמן ומלווה אותנו לכל מקום – ומדומָה, לכן, לדרך. החיים מדומים למסע, ותמיד נמצא את עצמנו על הדרך. כשאני צועדת על שביל אני כל הזמן מתרחקת מנקודה אחת ומתקרבת לנקודה אחרת, מתרחקת ומתקרבת, ועם זאת תמיד קרובה לעצמי; כל אחד הוא גיבור מסעו שלו. כולנו צועדים עמוק אל תוך העולם, אבל ממקומנו על הדרך אנחנו תמיד כאן… נדמה לי שהדימוי הפרספקטיבי של שביל אל האופק הוא דימוי מושלם משום שהוא מוביל את המדמיין לשָם – אל המרחב שאליו יוצא ליבו, לשָם – אל אופק מקֻווה, אל עבר משאת נפשו. והוא מושלם משום שלנצח יפתֶה אותנו השביל ללכת בו".

אוצרת: מורן שוב
הגלריה הפתוחה לאמנות וסביבה, פארק שקמה, ראשון לציון

במסגרת תערוכות אמנות לרגל כנס השפה העברית: 'לשון ראשון 8'- בראשון לציון
שיח ומפגש עם אמנים, אוצרת וקהל יערך בתערוכה בפארק  ביום ו' 23.1.2015 בשעה 11:00

 

יוחנן לקיצביץ: בית גיל הזהב, תל אביב

תערוכת ציורים היתוליים, המבוססת על ספר איורים של יוחנן לקיצביץ.
לקיצביץ מציג בספרו מצבים מהחיים ומחיי הזוגיות והמשפחה באור מחויך. לכל איור מצורף משפט הלקוח מתוך השקפת העולם של המחבר על החיים, המשפטים והאיורים ההיתוליים הפכו ליומן חיים המעוררים הזדהות ואמפתיה. במסגרת התערוכה ימכרו במקום העתקים חתומים, ספרים וגלויות מאוירות ובית גיל הזהב יתרום סכום כגובה ההכנסות  למען ניצולי שואה בתלושי קניה.

ספר האיורים עליו מבוססת התערוכה, נולד במוחו של המחבר יוחנן לקיצביץ מתוך היחס החם שפיתח לכורסאות של סבו, אותו אהב מאד. הן עלו עימו ארצה מיוגוסלביה והוא הרבה לציירן ריקות ומיושבות. באחד הציורים הושיב בהן זוג מבוגר , והציורים הפכו ליומן חיים של בני גיל הזהב, בזוגיות ובכלל. דרך האיורים, מתבוננים הצופים בחייהם שלהם-עצמם, בזוגיות המתמשכת, בחיבה ביניהם או בטרוניות. ההתבוננות נעשית באהדה ובהומור, לפעמים בעצב, לפעמים בסרקזם, אבל תמיד באהבה.

תערוכת איורים בבית גיל הזהב
יוחנן לקיצביץ. צילום: יוחנן לקיצביץ

יוחנן לקיצביץ:" הנושאים באיורים לקוחים מחיי היום יום של זוג שחי ביחד שנים ארוכות ומכיר היטב אחד את השני: התחרות בין בני הזוג, הצורך להעיר זה לזה, השמחה לאיד, ההתנשאות של האחד, הפגיעה באחר, הפרגון לבן הזוג או הלעג. ותוך דגש על האמיתות הידועות : כמה טוב שיש חבר לחיים, כמה יפה האהבה, כמה קשה הבדידות, כמה קשה  כשהאהבה נגמרת ונשארת השגרה. אבל בסוף האהבה מנצחת".
דפנה ברדודמנכ"לית בית גיל הזהב ת"א: "האיורים מעבירים אמיתות, אליהן יכולים להתחבר רבים. כמעט כולם חווים במהלך החיים מצבים שונים בזוגיות, חברות, אהבה ועוד, המשתקפים באיורים באורח היתולי, ולכן החיבור לספר ולתמונות מיידי. לדבריה, "כל מי שמתבונן בספר ובאיורים – מגיב בצחוק ובשמחה או בתחושת שותפות והקלה, את האושר הזה מביא בית גיל הזהב ת"א לקהל הרחב, דיירים, בני משפחותיהם ומבקרים. ככל שימכרו ספרים וגלויות – כך נוכל לסייע לקשישים ניצולי שואה ולהביא עליהם שמחה בכספים שיאספו, וזאת כחלק מהתרומה הקבועה של הבית לקהילה".

בית גיל הזהב, רח' משה דיין 66 פינת לה גארדיה, תל אביב
נעילה: 24.1.15

 

אמנות, אתר אמנות, מגזין אמנות 01#15 עיצוב

 

עיצובים מודפסים בתלת מימד: מינהל טכנולוגיות, אוניברסיטת אריאל

מדפסות תלת מימד המופעלות על ידי היחידה למינהל טכנולוגיות והנדסה באוניברסיטת אריאל הדפיסו לאחרונה עיצובים, שתוכננו ע"י סטודנטים לעיצוב מ'הנדסאים באריאל'. בין שאר העיצובים, ניתן למצוא מה שמכונה בסלנג הצבאי "שפצורים" לנשק – מתקן מתוכנן ומעוצב, מטחנת קמח ביתית כדי לשמור על הערכים התזונתיים של קמח חיטה וסוגי קמח נוספים ומטחנת פולי קפה אסתטית שתוצג לראווה על השיש במטבח.

עיצוב מדפסות תלת מימד-1
בועז כהן

בועז כהן, עיצב תחליף עיצובי לאביזרים מבצעיים. מדובר באמצעי עזר בלחימה: פנס, סמן לייזר, ידית אחיזה וכד'. (המוצרים חייבו דיוק מירבי והודפסו במדפסת בעלת איכויות גימור גבוהות ודיוק רב  0.1-0.2 מ"מ). הפיתוח מאפשר חיבור נוח מתוכנן, נוחות בתפעול ותחושה מקצועית-קרבית והוא נועד לחיילים ולנושאי נשק.

עיצוב מדפסות תלת מימד-12
מטחנת קמח ביתית עם אבני ריחיים. משה ויסבלום

מטחנת קמח ביתית, שעיצב משה ויסבלום, נועדה לשמור על הערכים התזונתיים ולהפוך למוצר ביתי. נוח לשימוש, אחסון ופשוט לתפעול.

עיצוב מדפסות תלת מימד-13
מטחנת הקפה של שמעיה ליקסנברג

שמעיה ליקסנברג, עיצב מטחנת פולי קפה ביתית, קטנת מידות, שתעצים את חווית הייצור העצמי של טחינת הקפה. היא מתפרקת בקלות לצרכי ניקוי וכוללת צג דיגיטאלי, המאפשר דיוק בכמויות.

 

אמנות, אתר אמנות, מגזין אמנות 01#15

אמנות: חילוף חומרים – META BOLISM: בצלאל, מחמוד קייס – ערבסק # 3: מוזיאון תל אביב, אחיזה בחלל – אורלי סבר, יערה צח: ויצו חיפה כוחה של מילה: גלריה חדשה, המכללה האקדמית ספיר שפה ודימוי – כנס השפה העברית: ראשון לציון, POSITIVE NEGATIVE – על ניגודים, קטבים ומה שביניהם: תיאטרון גבעתיים ביניים – רמי אָטֵר: בית האופרה אימפרוביזציות של הגוף – דודו בלילטי: רוטשילד 69 אֵם הדרך: הגלריה הפתוחה לאמנות וסביבה, ראשון לציון יוחנן לקיצביץ: בית גיל הזהב, תל אביב I עצוב: עיצובים מודפסים בתלת מימד: מינהל טכנולוגיות, אוניברסיטת אריאל

 

 

 

 

פורסם בקטגוריה כללי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגובות פייסבוק