דוד עדיקא, יעל ברתנא, ציבי גבע

|
הים האחרון. מוזיאון אשדוד-1

דוד עדיקא, דגנית ברסט, ציבי גבע

מוזיאון אשדוד לאמנות: הים האחרון

התערוכה "הים האחרון" מבקשת לבחון את מקומו של הים התיכון באמנות הישראלית בשלושת העשורים האחרונים, כשיקוף של התרבות הישראלית העכשווית

הים האחרון. מוזיאון אשדוד
יעל ברתנא (נ.1970) הצהרה, 2006

פתיחה: 6.6.15
אוצרת: רוני כהן-בנימיני

תערוכת "הים האחרון". שתיפתח ב-6.6.15 במוזיאון אשדוד לאמנות שתיפתח במסגרת אירועי 'פסטיבל מדיטרנה' המתקיים זו השנה השלישית בהיכל לאמנויות הבמה אשדוד, תבקש לבחון את מקומו של הים התיכון באמנות הישראלית העכשווית עם זיקה להיסטוריה של האמנות המקומית.

הים האחרון. מוזיאון אשדוד-2
אורית סימן טוב (נ. 1971) נתניה חוף הצוק, 2014

בתערוכה רחבת היקף זו יוצגו יצירות מתחומי מדיה שונים באמנות הפלסטית – צילום, וידאו וציור, של למעלה מ-30 אמנים ישראלים, ביניהם, אליהו אריק בוקובזה, איציק בדש, אסף בן צבי, דגנית ברסט, יעל ברתנא, לנה גומון, ציבי גבע, שרון גלזברג, עודד הירש, פמלה לוי, הילה לולו, לינ פרח, כפר בירעים, עופר ללוש, סיגלית לנדאו, אורית סימן טוב, יהודית סספורטס, רון עמיר, דוד עדיקא, אלי פטל, מוש קאשי, רועי קופר, גיא רז, שמחה שירמן, דפנה שלום ואחרים.

הים האחרון. מוזיאון אשדוד-3
דוד עדיקא (נ. 1970) ללא כותרת, תל אביב .2002

ראשיתה של התרבות הישראלית בתרבות הציונית המתחדשת שהתפתחה בטריטוריה היבשתית שלחוף הים התיכון. תרבות זו הציבה כמעט מימיה הראשונים, כפי שמראה המחקר, עמדה של זרות ביחס לים ואף של התכחשות אליו. עמדה זו המשתקפת בספרות, באמנות, ובתוצרי התרבות המקומית המרכזית בעשורים הראשונים למדינה ועד לשנות השמונים של המאה הקודמת לערך, קשורה בשיח הציוני ובסיפור העל המכונן אותו. בשיח זה, שעיקרו סיפור ההגירה של העם היהודי מגולה לגאולה, הים נתפס לרוב כגשר, כשלב מעבר במסע לציון – אל הטריטוריה היבשתית המוגדרת, כאתר של סכנות ופחדים שאינו נושא משמעות משל עצמו, או לכל היותר כדימוי רומנטי הקשור בנוף המקומי – תמונת ראי של היבשה, נופיה וקשיי ההתיישבות בה.

הים האחרון. מוזיאון אשדוד-5
'על שפת ים כנרת' רון עמיר

רוני כהן-בינימיני, אוצרת התערוכה: "בעשורים האחרונים, כפי שנבקש להראות בתערוכה זו, ניתן לזהות שינוי ביחס זה כפי שהוא משתקף בריבוי מופעיו של הים ביצירות אמנות מקומיות. נוכחותו של הים והופעתם של סמלים, מיתוסים ודימויים מן ההיסטוריה של האמנות ומן ההיסטוריה המקומית הקשורים בו, בולטים בצילום, בציור, ובעבודות וידיאו מאז שנות השמונים של המאה הקודמת ועד היום".

"שנים אלו בעולם היו שנים של אכזבה והתפרקות מן הנרטיבים הגדולים. בארץ, היו אלו שנים שבאו בעקבות שבר ופרדה מן הרעיונות שעמדו בתשתית החברה, שנים של שינוי האתוס הציוני והפיכתו לאתוס של חברת שפע-צרכנית-תקשורתית-מערבית. שנים שהציבו במקום אפשרויות של ריבוי, שפע, עודפות, פלורליזם ורלטיביזם. הים, בהקשר זה", מוסיפה כהן –בנימיני, "מופיע כאתר של שחרור ובריחה, כמרחב אלטרנטיבי לפרספקטיבות המקובלות: מרחב ממשי וסימבולי כאחד המאפשר חופש, פתיחות והיקסמות, ובאותה העת מכיל את הכוחות המנוגדים הרוחשים מתחת לפני השטח של התרבות הישראלית, ומאיר את הגיוון, העושר, וריבוי הסתירות המרכיבים את הזהות המקומית העכשווית".

הים האחרון. מוזיאון אשדוד-6
דוד עדיקא (נ. 1970) ללא כותרת, תל אביב 2002

נעילה: 13.10.15
שעות פתיחת התערוכה בימי הפסטיבל:
ימים א', ג' 9:00 – 16:00, ימים ב', ד', ה' 9:00 – 22:00
שעות פתיחת התערוכה לאחר ימי הפסטיבל:
ימים א', ג', ד', ה' 9:00 – 16:00, יום ב' 9:00 – 20:00
שישי, שבת 10:30 – 13:30

מוזיאון אשדוד לאמנות, דרך ארץ 8, אשדוד טל': 08-8545180/1
www.ashdodartmuseum.org.il

דוד עדיקא, דגנית ברסט, ציבי גבע

 

פורסם בקטגוריה כללי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגובות פייסבוק