סתיו של אמנות

|
Peace 2014 Benni Efrat HD time lapse movie, מגזין אמנות, צילום אמנותי,  אופנה, אמנות, איפור, הפקות, הפקות אופנה, חדשות אופנה, כתבות אופנה, מגזין אופנה, מאפרות, מגזין אופנה 2018, מגזין אופנה אונליין, מגזין אופנה ועיצוב, מגזין אופנה ישראלי, מגזין סטייל, מגזיני אופנה ישראלים, עיצוב אופנה, עיצוב שיער, עיתון אופנה, עיתון אופנה 2018, צילום, צילום אופנה, שיער, 3 -9

מה מכינים לכם המוזיאונים והגלריות ברחבי הארץ? סקירה מקיפה של עשרות התערוכות ומאות האמנים

תל אביב: "היונה, קיץ 2062"'

תערוכה חדשה של האמן בני אפרת בגלריה קונטמפוררי

www.fashionisrael.co.il
היונה, קיץ 2062. בני אפרת

גלריה קונטמפוררי פותחת את העונה בתערוכה חדשה לאמן בני אפרת, שבמרכזה המיצב "היונה, קיץ 2062" – ובו אותיות המילה "שלום" חצובות מ-14 טונות של גושי קרח שהולכים ונמסים, לצד מטוס קרב מעופרת, שבחרטומו ענף של זית, לצד העבודות החדשות של בני אפרת ועבודות משנות ה-70, מוקרן סרטון וידאו סטופ מושן המתעד את כל תהליך התמוססות השלום מקרח.

שרית שפירא: כשנולדו ילדינו – בין אם היה זה אתמול, לפני שנה, עשור או כמה עשורים – היינו אומרים שכאשר יגדלו לא יהיו עוד מלחמות. הנסיבות והעובדות טפחו על פנינו והוכיחו פעם אחר פעם שאמירה זו, מפי הורים אחרים וקודמים, חסרה כל אחיזה במציאות – אך הוודאות והפיכחון לא מנעו מאתנו לחזור עליה שוב ושוב, ולו גם כקלישאה, כמנטרה חלולה, שהרי בלי חלומות ותקוות מעין אלה איך אפשר להביא ילדים לעולם?
תקווה קלושה זו, אשליה הנמוגה ומתפוגגת בעודה נאמרת ובכל זאת החיים אינם חיים בלעדיה, היא לב-לִבּו של המיצב היונה, קיץ 2026, שיצר בני אפרת לגלריה קונטמפוררי. חלק הארי של המיצב עשוי מהמלה "שלום" – אותיות עבריות החצובות מ-14 טונות של גושי קרח עצומים, שהולכים ונמסים וניגרים אל בריכה המותקנת ברצפת הגלריה. מצלמת וידיאו מתעדת את החיזיון של אותיות הקרח הנמסות כדי שימשיך לפקוד את המקום כחזיון-רפאים, כאשר יוקרן על הבריכה לאחר שאותיות הקרח יתמוססו כליל.
אותו היגוי מושקע, דרמטי וראוותני של המלה "שלום" כמבע של הבל הבלים, מין גרסה עכשווית של שעון חול, הממחיש את חוסר התוחלת ברקימת תוכניות ואידיאות גבוהות לנוכח הזמן ההולך ואוזל. אולם, עם כל טיפה שנושרת מטה ומטפטפת את הפאתטיות של העמלנות הסיזיפית הכרוכה בהכנתה של כרזת הקרח "שלום" – נשמע גם, דבר ההירואיות הכרוכה במעשה; רק מתוך ביטויה המילולי והגופני-פיסולי של המלה "שלום", ומתוך מבט מפוכח באבסורד שבדבר, אפשר לשהות ולפעול בעולם שעדיין מקדם בברכה ילודים בני-יומם, יצירות אמנות, או כל המשך חי וחיוני לעולם.
לצד מיצב זה, שב אפרת בהיונה, קיץ 2062 לאפוס המקראי, בדימוי של מטוס קרב מעופרת, שבחרטומו (כמו בפי היונה מסיפור המבול) ענף של זית. דימוי זה כולא בחומר הכבד והרעיל של העופרת מוטנט, המוכלא מכלי מלחמה ובעל חיים (שהיה לכלי משחית). בטקסט המוטבע על אותו דימוי כלאיים כתוב: "לפי הברית הישנה, היונה היתה הראשונה שנשלחה לחקור את הארץ. היונה גילתה שעץ הזית הביס את המבול. היונה עם ענף הזית בפיה היא סמל של ניצחון ולא של שלום".
ביצירתו של אפרת, מתקיימת דיאלקטיקה בין איבון וריחוף, קיפאון והמסה, בין הדטרמיניזם של הנסיבות לבין חירות הדמיון, הפרשנות וההמצאה, שבה-בעת מהווה כַּר מחיה ונקודת מוצא – לראיית מציאות אחרת: היפרדות מעולם הנמתח בין קטבי ניגודים, לטובת מצבים שאין בהם העדפה להכרעה אחת, לשיפוט בלעדי, לערך עליון, לייחוס מקובל, לאפיון רווח, לסדר קבוע או למשמעות נורמטיבית.

אוצר: רוני פורר
נעילה: 6.12.14
שעות פתיחה: ימים ב' עד ה': 19:00 – 11:00, יום ו': 10:00-14:00, שבת: 11:00-14:00
Contemporary by Golconda, הרצל 117, תל אביב. 03-6822777
www.contemporary.co.il

 

efifo.co.il
The Dove, Summer 2062

 

The Dove, Summer 2062-  Benni Efrat

A New Exhibition at Contemporary by Golconda

Contemporary by Golconda opens the season with a new exhibition by the artist Benni Efrat, centered around the installation The Dove, Summer 2062 – in which the letters of the word “shalom” (peace) are carved out of 14 tons of gradually melting ice slabs, alongside a fighter plane made of lead carrying an olive branch, and works from the 1970s.

It is recommended to visit the gallery during the first 5 days after the opening.
Exceptionally, the gallery will be opened to the public on Sunday 21/9

When our children were born – whether it was yesterday, a year, a decade or several decades ago – we used to say that when they grew up there would be no more wars. Circumstances and facts proved us wrong time after time and showed that this saying, by other and earlier parents, had no grounds in reality – but certainty and disillusionment did not stop us from repeating it again and again, if only as a cliché, a hollow mantra, since without such dreams and hopes, how can one bring children into the world?
This faint hope, an illusion that fades and evaporates even as it is being uttered, and yet without which life is not worth living, is at the heart of the installation The Dove, Summer 2062, created by Benni Efrat for Contemporary Gallery. The lion’s share of the installation is made up of the word “shalom” – peace – its Hebrew letters carved out of vast ice slabs that are gradually thawing and collecting in a pool fitted into the gallery’s floor. A video camera documents the spectacle of the melting ice letters so that it continues to haunt the place like a phantom vision when screened onto the pool, once the ice letters have completely dissolved.
This labor-intensive, dramatic and spectacular pronunciation of the word “shalom” as an expression of the vanity of vanities, a kind of contemporary hourglass, demonstrates the hopelessness of devising plans and lofty ideas in the face of time running out. Yet, every drop that trickles down and punctuates the pathetic and Sisyphean labor of creating the ice placard spelling “shalom” also articulates, however faintly, the heroicness of the act; only in verbally and physically-sculpturally expressing the word “shalom”, and in casting a disillusioned gaze on the absurdity of doing so, can one reside and act in a world that still welcomes newborn babies, works of art, or any alive and vital continuity of the world.
Alongside this installation, in The Dove, Summer 2062 Efrat returns to the biblical epos, with the image of a fighter plane made of lead, carrying an olive branch. This image traps in the heavy and toxic material of the lead a mutant, the crossbreed of a war machine and an animal (which has become an instrument of destruction). The text inscribed on this hybrid image reads: “According to the Old Testament, the dove was the first to be sent forth to explore the land. The dove discovered that the olive tree had defeated the flood. The dove with the olive branch in its beak is a symbol of victory rather than peace.”
Efrat’s work maintains a dialectic between fossilization and floating, freezing and thawing, between the determinism of circumstances and the freedom of imagination, interpretation and invention, which simultaneously forms a living ground and a point of departure for a different view of reality: abandoning a world that stretches between contrasting poles for situations where there is no one privileged decision, exclusive judgment, supreme value, conventional ascription, common characterization, fixed order or normative meaning.

Curator: Ronnie Fuhrer
Opening event: Friday, 19 September 2014, 12 noon
Press preview: 19.9.14, 11am
Closing: December 2014
Opening hours: Mon-Thu 11am-7pm, Fri 10am-2pm, Sat 11am-2pm
Contemporary by Golconda, 117 Herzl Street, Tel Aviv. 03-6822777
www.contemporary.co.il

ירושלים: פרנסיסקו גויה

יצירות מופת על נייר מאוסף מוזיאון ישראל, ירושלים

 

efifo.co.il, Efifo Magazine, אתר אופנה
מהי תועלת הספל, לוח 59 מתוך הסדרה “זוועות המלחמה”, 1820-1810 (מהדורה מ-1906) תצריב ואקווטינטה

 

70 יצירות מופת נדירות של פרנסיסקו גויה, בתערוכה חדשה במוזיאון שטרוק בחיפה. עבודות מטלטלות בשחור ולבן מהמאה ה-19 של הצייר הספרדי שהעביר ביקורת חריפה על המלחמה ומסרים חברתיים ופוליטיים הנראים אקטואליים כיום יותר מתמיד. בימים אלה שלאחר עימות מלחמתי שותת דם, שבהם שני הצדדים, הישראלי והפלסטיני, מלקקים את פצעיהם, ההתבוננות ביצירותיו של האמן הספרדי פרנסיסקו גויה (1828-1746) שנוצרו לפני כמאתיים שנים רלוונטית ומטלטלת מתמיד. בתערוכה "פרנסיסקו גויה: יצירות מופת על נייר מאוסף מוזיאון ישראל, ירושלים", שתפתח במוזיאון שטרוק בחיפה ב-18 בספטמבר, יוצגו כשבעים עבודות מתוך שלוש הסדרות הנודעות שלו: "זוועות המלחמה", ה"טאורומאכיה" ו"המשלים". יצירות אלמותיות אלה המוצגות כאן באופן נדיר השפיעו באופן מכריע על דורות של אמנים למן המאה ה-19 ועד ימינו אלה, וכוננו את מעמדו של גויה כ"אמן המודרני הראשון".

פרנסיסקו גויה (1828-1746) שהיה צייר החצר הרשמי של מלכי ספרד, זוהה במהלך השנים כאמן נועז שסלל דרכים חדשניות וכמייצג מובהק של המצב הקיומי המודרני. גויה יצר מכלול של 290 הדפסים, שבתוכו ארבע סדרות תצריבים מרכזיות שאין להן אח ורע בעוצמתן האקספרסיבית, בקומפוזיציות שלהן ובשימושן החתרני בכיתובים מלווים. ב-1810 החל גויה ביצירת הסדרה "זוועות המלחמה" בעקבות הפלישה הצרפתית לספרד ב-1808 וההתנגדות הספרדית אליה. הוא הגיב להתרחשויות והמראות הקשים של מלחמת ספרד-צרפת לא על ידי מראות ניצחון וגבורה אלא בתיעוד נוקב של הזוועות ושל האלימות המשתלחת של שני הצדדים המציג את חוסר התוחלת שבמלחמה. העבודות מציגות באופן תקדימי מבט מפוכח והיענות מוסרית חסרת פשרות לסבל האנושי ולברבריות שבמלחמה תוך שילוב של הממד האלגורי. הסדרה מהווה ציון דרך באופני ייצוג המלחמה באמנות ומבשרת את צילום העיתונות של המאה ה-20.

 

efifo.co.il, Efifo Magazine, אתר אופנה
כבד יותר מחמור מת, לוח 1 מתוך הסדרה "משלים", 1824-1816 (מהדורה מ-1864) תצריב ואקווטינטה

סדרת ה"טאורומאכיה" מ-1816, עוסקת בספורט הספרדי הלאומי של מלחמת השוורים, ומתמקדת במאבק לחיים ובמוות לצד דיון במעשה הצפייה עצמו. את הסדרה "המשלים", יצר גויה בעשור האחרון לחייו והיא מבוססת על משלים ספרדיים ידועים ומהווה את השלב המוקצן והמסתורי ביותר שבסדרות ההדפסים שלו. יצירתו הגרפית אינה פרי הזמנה של פטרון אלא פרויקט עצמאי ופרטי של האמן שמבקש לבחון את הקיום האנושי, את ממדיו האכזריים והמפלצתיים המהולים בתשוקות, במעשי גבורה, באמונות תפלות. במרכזה נמצאים התבונה והשיגעון כשהם אוחזים יד ביד, כאשר החלום שבמציאות, הקיטוע, העמימוּת, השעיית המרחב-זמן הלכיד והברור, העודפוּת וההיפוך המערערים על תפיסות פשטניות של מושגי הייצוג והאמת. הם כופים על הצופה הכרה בתודעה אמביוולנטית שאינה כבולה במוסכמות ומבטאת מצב קיומי מודרני של שבר, פרגמנטריוּת וחוסר שלמוּת. במסגרת התערוכה במוזיאון שטרוק ייערכו הרצאות, ימי עיון, שיחי גלריה והקרנות סרטים.
אוצרת: אירנה גורדון

פתיחה: 19.9.14
נעילה: 25.1.14
מוזיאון הרמן שטרוק www.hma.org.il
רחוב ארלוזרוב 23, חיפה טל' 04-6359962

 

 

 POP2D

תערוכת צילום חדשה של האמן זיו כפיר במלון בראון , תל אביב

 

pop2d של האמן כפיר זיו במלון בראון
pop2d של האמן כפיר זיו במלון בראון

מדי שבוע מוצגות תערוכות חדשות בחללים השונים במלון הבוטיק התל אביבי, בראון. את אירועי האמנות במקום מפיקים ארי ליאון פרוצר ולוסי זוטוף. ביום שלישי ה-9.9 תפתח במקום POP2D, תערוכת צילומי ענק של פופקורן של האמן והצלם כפיר זיו. כחלק מהערב האמנותי תשולב הפקה אופנתית בה דוגמנית מובילה תצולם בזיקה אופנתית לחלק האמנותי.

לאתר של כפיר זיו

 

ירושלים: בית האמנים פותח את עונת סתיו 2014 עם חמש תערוכות חדשות

 

www.fashionisrael.co.il
ורדה כרמלי. אני רואה זיכרון

רונן סימן-טוב / מודדים
אוצר: דן אורימיאן
סדרת "המודדים" מוכיחה תפנית דרמטית בשפתו הציורית של רונן סימן טוב. בגישה בארוקית מובהקת, הציור הפך תיאטרלי, מתוזמר באור דרמטי הרבה יותר ובסימן החשיכה. אלא, שהבארוק של סימן-טוב הוא משנות האלפיים, תפאורה לחזיון אנטי-מונומנטאלי, אף קומי. עולם מוכה שואה, אשר יותר משהוא נכון לקבלת תורה או "הנס האחד אין שני", הוא נואש בהרבה משהיה בציורים הקודמים. מה פשר האפלה שגָזַר רונן סימן-טוב על עולמו הציורי? זהו חושך-עונשין. (גדעון עפרת)
מפגש גלריה: חמישי, 18.9.14 בשעה 17:00

ורדה כרמלי / אני רואה זיכרון
אוצרת: מירי קרימולובסקי
ורדה כרמלי מציגה צילומים אשר החלה לצלם במהלך מסעותיה אל העיר ברלין, אותה עזבו אמה ומשפחתה ב-1933, עם עליית הנאצים לשלטון. זיכרונות ברלין של ורדה כרמלי אינם רק זיכרונותיה הפרטיים, הם גם זיכרונות קולקטיביים. ברלין "שלה", היא לא רק "שלה", כמו שהיא איננה "רק ברלין", אלא מצב קיומי ונפשי.
מפגש גלריה: שבת, 13.9.14 בשעה 12:00

שמעון פינטו / ויהי היום
אוצר: אילן ויזגן
עבודות חדשות שרובן נחשפות לראשונה של הצייר שמעון פינטו. דימויי אושר בסיסי ופשוט מימי ילדותו, לצד מציאות חייו של האמן, בעולם הדתי אמוני, בו בחר לחיות את חייו הבוגרים. כאדם מאמין הפועל בזירה חילונית, מתקיימת בו זרות כפולה בתוך עולם האמנות הישראלי. מהמקום בו הוא עומד, הוא בוחן באופן ביקורתי והומוריסטי, את ממסד האמנות ויצירות שהפכו לנכסי צאן ברזל. הפסל "נמרוד" של דנציגר, הטובל במקווה טהרה, והחמור המשוטט ברחבת הפסלים של מוזיאון תל-אביב, הם דוגמאות לערבוב המושגים "קודש" ו"חול" וניודם בין שני העולמות השוכנים בנפשו של האמן.
מפגש גלריה: חמישי, 11.9.14 בשעה 17:30

מילכה צ'יזיק (1937 – 2011) / הביתה
אוצר: רון ברטוֹש
תערוכה לזכרה של האמנית מילכה צ'יזיק, דמות ירושלמית מפתיעה ומורה אגדית. מעין שיבה אחרונה של מילכה הביתה – אל בית האמנים (הסמוך לביתה שלה), בו הוצגו כמה וכמה מתערוכותיה. בעבודותיה, בולטת נוכחותו של המוזר והוא מרתיע ומאיים כשם שהוא מושך ומסקרן. דרך היצורים, החיות והבובות, היא מנסחת רגשות אנושיים על מצבו של האדם . בתערוכה מוצג מבחר צנוע משנות יצירתה המוקדמות בעיקר בתחום ההדפס .

שחר בן ישי / והגדת לבנך
אוצר: דרור דאום
תערוכתו של שחר בן ישי, מבקשת לבחון את הקשר הארכיטקטוני בין המרחב המסורתי של הפיסול לזה של טכנולוגיות בנייה והנדסה. שתי העבודות המוצגות בתערוכה הן תוצאה של התבוננות באתרי שימור ומורשת מרכזיים- הכותל המערבי והאתר הארכיאולוגי בקיסריה אשר נחשבים עד ימינו למופת אדריכלית והנדסית.
פתיחה חגיגית : יום שבת – 30.8.14 – בשעה 12:00 נעילה: 18.10.14
מפגש גלריה: שבת, 27.9.14 בשעה 12:00
הכניסה חופשית לכל התערוכות והאירועים
בית האמנים, שמואל הנגיד 12, ירושלים. טל' 02-6253653
שעות פתיחה: א'-ה' 13:00-10:00, 19:00-16:00; ו' 13:00-10:00; שבת 14:00-11:00

www.fashionisrael.co.il
רונן סימן טוב. מודד המערות

 

Jerusalem Artists' House Exhibitions – September-October
Ronen Siman-Tov \ Surveyors
Curator: Dan Orimian
For the past fifteen years, Ronen Siman-Tov has been carrying Avraham Ofek's (nearly extinguished) torch, while traversing the high road of creation, marked by the existential and religious. Painting after painting, Siman-Tov ponders the riddle of existence and the metaphysical meaning of being a man, between earth and heaven. The "Measurers" series marks a dramatic shift in Siman-Tov's artistic grammar, an approach that is clearly Baroque, and which links his grammar to that of the early Velázquez and even Caravaggio. However, Siman-Tov's Baroque belongs to the new millennium and accordingly, it is aware of itself as décor for an anti-monumental vision, which may even be comic. (Gideon Ofrat)
v Gallery talk – Thurs., 18.9.14 at 5 pm

Shimon Pinto\ Vayehi Hayom
Curator: Ilan Wizgan
Shimon Pinto's paintings join the long tradition of "childishness" in Israeli art, whose expressions and various manifestations unfold from the Modernism of early twentieth century to the present. The common ground of these manifestations is the attempt to adopt the perspective of the child, the untouched gaze, unspoiled and free of mannerism and excess.
Some of Pinto's paintings demonstrate his biographical preoccupation; brimming with images of happiness from his childhood, while others maintain a critical yet humoristic dialogue with the Israeli art canon.
v Gallery talk: Thurs., 11.9.14 at 5:30 pm

Varda Carmeli \ I See Memory
Curator: Miri Krymolowski
“I see memory” writes Varda Carmeli in the opening of her photography book, Decapsulation (2013), a compilation of her experiences in Berlin containing photographs from a visit to the city that her mother and family had left in the wake of the Nazi rise to power. During her journey, Carmeli explored the painfully beautiful city that combines the old with the new, that hides and reveals – the city that even without any personal memories, one is charged with others’ memories from it. Carmeli’s memory is not only personal; it is also collective. And therefore “her” Berlin is not only “hers” and it is not only “Berlin.” It is an existential and mental state.
v Gallery talk – Sat., 13.9.14 at 12 pm

Milka Cizik (1937-2011)  Back Home
Curator: Ron Bartos
The exhibition commemorates artist Milka Cizik, who passed away four years ago. Milka was a vivacious Jerusalemite and a legendary teacher who has taught countless students at the Bezalel Academy of Arts and Design for nearly four decades. The current exhibition marks Milka’s final homecoming – to The Jerusalem Artists’ House (located not far from her own home), where she held a good few exhibitions throughout her career. It showcases a modest selection from her oeuvre, of prints mostly, produced in the earlier part of her career.
1st exhibition in the 19th Nidbach series:

Shahar Ben Ishay \ Tell your son
Curator: Dror Daum
Shahar Ben Ishay, graduate of the Faculty of Arts at Beit Berl College, explores the interplay between traditional sculpting and technologies used in construction and engineering. The exhibition comprises two large-scale works: the first is a hammered copper board imitating the texture of bricks known as “Jerusalem stone,” placed perpendicular to the floor and supported by compressed dry clay; the second work is a construction made up of hollow iron profiles and lamps, to which "distressed" wooden bricks are attached. Both works are based on the artist’s study of major Israeli sites of preservation and heritage – the Western Wall and the archaeological excavations in Caesarea, considered to this day exemplars of architectural and engineering mastery.

Opening: Sat. 30.8.2014 at 12:00 Closing: Sat. 18.10.2014 at 14:00
v Gallery talk: Sat. 27.9.14 at 12 pm

ירושלים: "מנופים" – שבוע פתיחת עונת התערוכות. 23- 30 באוקטובר 2014

שבוע האמנות השנתי המציין את פתיחת עונות התערוכות בירושלים' ייפתח ב-23 באוקטובר 2014 ויכלול עשרות אירועי תרבות ואמנות מקוריים שיתמקדו מדי ערב באזור מסוים בעיר- בגלריות, בחללים אלטרנטיביים, במרכזי תרבות, בחיק הטבע, במבני תעשייה ובמרחב הציבורי. כל האירועים במסגרת שבוע "מנופים" פתוחים לקהל הרחב ללא תשלום

www.fashionisrael.co.il
Olaf Breuning-Color People, from the series 2009, COLOR STUDIES, C-PRINT, 60 X 80 CM

 

שבוע "מנופים"

יתמקד השנה באוכלוסיות השונות בירושלים, זאת לאור הקיץ האחרון שחשף יותר מתמיד את שבריריותה של החברה הישראלית. הקהל הרחב מוזמן לחוות דרך הפעולה האמנותית ביקור במקומות חבויים, היכרות עם אנשים חדשים וניסיון לחצות את הגבולות הפניניים והחיצוניים המונעים מפגשים אחרים ביום-יום. בערב הפתיחה של שבוע "מנופים"- חמישי 23.10 –  מהשעה 19:00 יתקיימו במקביל עשרות פתיחות של תערוכות חדשות ברחבי העיר. לרשות המבקרים, יופעלו שאטלים  ובתוכם שחקני תיאטרון, משוררים ואמני פרפורמנס שיציגו השנה את נושא הנבואה.
האמנים המציגים: ערס פואטיקה, רם מזרחי שפינוזה, אוהד זריהן, רועי מרגליות, אן אליזבת ודניאל גמליאלי, פיי שפירו, רזיה מזרחי, עירית שלה ועוד
ניהול אמנותי: ענבל דקל.

 

אירועי אמנות אזוריים

במהלך שבוע "מנופים", יושם דגש מדי יום על איזור אחר בירושלים .  פעילויות אמנותיות, אירועים והפקות מקור אמנותיות ותיאטרליות המנהלות דיאלוג עם המקום יתקיימו בתלפיות, משכנות, דרך יפו, מזרח העיר, התפר, נחלאות וסובב העיר. תערוכה ייחודית שתתקיים השנה תוצג בכיכר הרומית אתר היסטורי-ארכיאולוגי מהמאה ה-2 לספירה הממוקם מתחת לשער שכם במזרח העיר. המקום נסגר למבקרים לפני יותר משנה ומאז עומד שומם. את התערוכה תחת הכותרת "עשוי מאבן" והיא תעלה שאלות ביחס למקום ולזמן במפגש בין אמנים לבין מקום  המצריך חוקי צפייה, הפעלה והשהייה חדשים.
האמנים המציגים: רמי מימון , אליה כהן, שי רטנר, יואב וינפלד, דנה דרוויש, בועז ארד, סימון קרנץ ויעל רוכמן, איילה לנדאו וליאור פינסקי
אוצרת: טלי בן נון

 

www.fashionisrael.co.il
Noman right – מוסללה- Noa Arad Yairi

אירועים בולטים

"נביא נביא"
מרכז "בין שמיים לארץ" יזמן יוצרים לחדש מסורת עתיקת יומין בירושלים ולמסור נבואות בסדרת אירועים בכיכר העיר ותערוכה שנאצרה במיוחד סביב נושא זה.
אוצרים: אוריין גלסטר פורת סלומון ורונן יצחקי.

"בשכנות טובה"
בין בית הרב קוק ובית אנה טיכו וכמחווה ליחסי השכנות הטובים ששררו ביניהם, תתקיים תערוכה רבת משתתפים בהשראת יצירותיה של האמנית וכתיבתו של הרב.
האמנים המציגים: אנדי ארנוביץ, רעיה ברוקנטל, ליאורה וייס, מקס אפשטיין, שי זילברמן, מידד אליהו, שי הלוי, איתמר מבורך, בת שבע רוס, אורלי מיברג ואיתמר המרמן
אוצרות: רונית שורק ונטע אסף

פס ייצור
במבנה תעשייה ברחוב האומן 26 בתלפיות, בעלי העסקים והאמנים ייפתחו את חלל עבודתם לקהל שצפוי לעבור חווית מבקרים מפתיעה ומגוונת במיוחד.
אוצרת: דינה יקרסון.

קופסה שחורה
יוזמה עצמאית המציגה אמנות עכשווית במרחב הציבורי זאת השנה השלישית ברציפות.למשך עשרה ימים יתנוססו על עשרות שלטי חוצות מוניציפליים יצירותיהם של אמנים. נושא הפרויקט השנה הוא "תכניות לעתיד" (2014) והוא יערך בשיתוף פעולה עם הזירה הבין תחומית.
יוזמי ואוצרי הפרויקט: אסף כהן ויצחק מזרחי
אוצרת שותפה: טל גלעד

 

www.fashionisrael.co.il
Olaf Breuning-Color People, from the series 2009, COLOR STUDIES, C-PRINT, 60 X 80 CM

 

סיור אמנות, מופע ותפילה
אירוע אמנות רב-תחומי אשר יוקדש לאזור קו התפר שבין מערב למזרח ירושלים. האירוע פרי שיתוף פעולה בין פרויקט מנופים, מוזיאון על התפר, קבוצת האמנים מוסללה ו-ICCI, במהלך ערב אחד נסייר באחד האזורים המורכבים ביותר בירושלים, צומת ייחודי המשמש כנקודת מפגש למגוון אוכלוסיות כה קרובות וכה רחוקות זו מזו, וננסה לדמיין אפשרויות חדשות לחיים משותפים יחדיו.

מבט על
אירוע נעילה משותף למנופים ופרפורמנס 0:3 כוחות על, בית הספר לתיאטרון חזותי – ערב של סיורים בין זירות פרפורמנס ומופעים באתרים בלתי-שגרתיים ברחבי נחלאות. כל אתר ישמש תפאורה ליצירה תלוית מקום – מן הבתים בני 140 השנים ועד למגדלי היוקרה, מן הפוליטי לחברתי. בין התכנית לפני-השטח ובין הדת לבין השוק. סך המסע יחשוף, טפח אחר טפח, מפה של מארג כוחות-על המגדירים את החיים בירושלים.
האמנים המציגים: יונתן לוי, שחר מרקוס, חיה רוקין וצפיה דגני, מאי אילון, ענת אייזנברג יהונתן עפרת ועוד.
אוצר: אלעד ירון

מסלול אמנות לילדים
יום שבת יוקדש כולו לבילוי אמנותי מעורר מחשבה ודמיון לילדים. מסלול של חוויות יתחיל בגן הפסלים הקסום החבוי בקמפוס גבעת רם, ימשיך בפעילות לכל המשפחה בתחנה לחקר ציפורי י-ם, ויסתיים במיצג המרגש "פתיחת תנור" בסטודיו של קבוצת זיק בבית נקופה. סדנאות ופעילויות נוספות לילדים תתקיימנה במהלך שבוע "מנופים". (בעקבות הקיץ האחרון מגזין האמנות המקוון "הרמה" ישיק גיליון מיוחד בנושא חירום. אל עורכות המגזין רינת אדלשטיין ויעל רוכמן הצטרפה עורכת טקסטים חדשה: מיכל פיטובסקי).

 

www.fashionisrael.co.il
מרגו גראן, בעקבות גוגן

בין תערוכות מנופים 2014

אולף ברוינינג / סדנאות האמנים
תערוכה ראשונה בישראל לאמן השוויצרי אולף ברוינינג,  (נ.1970, חי ועובד בניו יורק) ברוינינג עובד בצילום, פיסול ווידאו. הוא עוסק באופן משוחרר, חד ורב אבחנה במופעים חזותיים של תרבויות שונות ברחבי העולם. בתערוכה בסדנאות האמנים, תוצג סדרת תצלומים חדשה שייצור במהלך שהותו בירושלים, בשיתוף סטודנטים מבצלאל. תערוכה מקיפה מעבודותיו של ברוינינג בשנים האחרונות, תוצג במוזיאון חיפה לאמנות בנובמבר 2014 באצירת לאה אביר. האמן יגיע לארץ במסגרת תכנית שהות אמן- בינלאומית חדשה בסדנאות האמנים בתמיכת הקרן לירושלים.

שערה במקום הפשע / גלריה דוויק
דיאלוג בין שירה לציור, בין המחזאי והמשורר יהושע סובול והציירת רותי הלביץ-כהן. עבודות שייוצרו ישירות על קירות הגלריה.
אוצרת: רז סמירה

בחזרה לעתיד / גלריה הקוביה יצירות מתקופות ילדותם ונעוריהם של אמנים ידועים וותיקים. רישומים מזמן מלחמת המפרץ, ציורי מחשב בתוכנות ישנות, וידיאו VHS מגורען של חברים ערב גיוסם ועוד.
האמנים המציגים: מיכל ארז, ירון אתר, איתן בוגנים, גיא בן-ארי, עדן בנט, מוטי ברכר, משה גרשון, מיכל הלפמן, טליה ישראלי, שרי כראל, פרדי שחר כסלו, טמיר ליכטנברג, סיגלית לנדאו, אריק מירנדה, אסי משולם, אבי סבח, חנוך פיבן, גליה פסטרנק, אדם קפלן, ורד שילוני, יגאל שתיים
אוצרת: הדס קידר

הילה לולו לין: "אני רוצה לישונ בתוכ הגופ שלכ" ו "בגוף המקום" / סדנת ההדפס
תערוכות סיכום לפרויקט "מיתוס סדנה: ארבעה עשורים".  לולו לין מציגה הדפסים וספרי אמן שיצרה בסדנת ההדפס  ועבודות מיצב העוסקות בשבר ובאיחוי של הגוף והמקום. התערוכה הקבוצתית "בגוף המקום" מציגה הדפסים מאוסף הסדנה המתמקדים בייצוגים של גוף ומקום.
האמנים המציגים: שרון פוליאקין, ג'ויס שמידט, אלעד קופלר, מידד אליהו, דוד בן שאול, רענן לוי, אסתר קנובל, דב הלר, עופר ללוש, הילה בן ארי, גלעד אפרת, נועה צדקה, נלי אגסי, צבי טולקובסקי, נעמי טנהאוזר.אוצרים: אריק קילמניק, אירנה גורדון, תמר גיספן

המקלט לאמנות – גלריה חרדית
קומי צאי מתוך ההפיכה / רונן סימן טוב
אמצעים ציוריים (דיו שחורה, צבעי שמן ומים) האמן בורא לעצמו עולם שכמו נתפר למידותיו ומציג דימויים השאולים מןהמקורות היהודיים והתפילות ומתולדות האמנות.
אוצרות: פנינה פרנק ונעה לאה כהן

 

www.fashionisrael.co.il
בית האמנים מאיה ישראל, נופים בדויים זהויות שאולות, 2014

בית האמנים בירושלים יציג 4 תערוכות חדשות

חברים חדשים 2014
התערוכה המסורתית מציגה את החברים החדשים שהתקבלו לאגודת הציירים והפסלים.
האמנים המציגים: גוסטבו סגורסקי ומאיה ישראל
אוצר: אבי סבח

תערוכת זוכה הפרס לציור ע"ש אסנת מוזס לאמן צעיר 2014 / שגיא אזולאי
אוצר: אלי פטל

סינדרלה / איל גזיאל
אוצרת: יפעת קלאורה

התערוכה השנייה בסדרת נדבך 19 / איתמר תוסייה כהן
אוצר: איל ששון

 ארץ קדושה / בצלאל 7 – חדר דימויים
תערוכת יחיד של אמן הגרפיטי DEDE המציע התבוננות חדשה על תחושת החיפוש.
אוצרת: הגר בריל

לקסיקון – גלריית החוג לתקשורת צילומית במכללת הדסה /  תערוכת יחיד של גיא יצחקי
הגלריה משמשת כמעבדה לבניית בסיס נתונים (database) חזותי. צילומי המבקרים ב״מעבדה״, מוצבים מחדש באמצעות הקרנה. שימוש חוזר בנתונים אלו, תוך קִטלוג וניתוח שלהם על ידי טכנולוגית זיהוי פנים, תורם לניסיון להגדיר נתוני אופי שונים. אוצר: דורון אלטרץ

ובליבה חומה / על קו התפר
חומת האבן המקיפה את מוסררה/מורשה מצידה המזרחי משמשת כמחסום אקוסטי – אבל בעיקר כגבול הלא רשמי בין מזרח ומערב ירושלים. התכנון המקורי והאוטופי של אזור קו התפר כלל בזמנו גשרים, פארק, טיילת וכביש שקוע – אבל נגנז והוחלף בכביש רב נתיבים שלצידו חומה אטומה. העבודות המשתלבות בחומה, בוחנות את היחס המורכב שלנו לגבולות ושטחי ההפקר שביניהם.
אוצר: מתן ישראלי

 

www.fashionisrael.co.il
תערוכה מרכזית בכיכר הרומית

 

הבלתי תלויים / עשור לאגריפס 12
תערוכת העשור לגלריה השיתופית, שהוקמה על ידי קבוצת אמנים כמרכז ליצירה עצמאית וחופשית, ללא מטרות רווח וללא תמיכה ממסדית. התערוכה מציגה עשרות יצירות של 41 אמנים, חברי הגלריה בעבר ובהווה אשר קובצו לכדי תמונה קבוצתית. ההצבה שואבת השראתה מסלון הבלתי תלויים (Salon des Independants) הפריזאי (1884).
אוצרת: תמר גיספאן-גרינברג

גרסת כיסוי / כורש
המונח "גרסת כיסוי" (קאוור), השאול מתחום המוזיקה הפופולארית, מתייחס לחידוש שיר של אמן אחד על ידי אמן אחר, לעיתים באופן דומה למקור, ולעיתים באופן שמשנה את המשמעות מקצה לקצה. התערוכה מציגה  אמנים עכשוויים שעושים שימוש ביצירות אמנות קיימות במהלך יצירתם. היא מבררת אילו יצירות נבחרות על ידי אמנים וכיצד שימוש בשפה אמנותית ובמרכיבים צורניים שונים מהמקוריים עשוי ליצר משמעות חדשה.
האמנים המציגים: ורד אהרונוביץ', מידד אליהו, נטע אלקיים, נעמי בריקמן, נורית גור לביא, מרגו גראן, צוקי גרביאן, מאשה זוסמן, ורד חדד, נעמי טנהאוזר,  טליה ישראלי, בועז לבנטל, ענבל מנדס פלור, גוסטבו סגורסקי, פסח סלבוסקי, ג'ואל קנטור
אוצרת: נעמי טנהאוזר

פוטופואטיקה 4 / גלריות מוסררה
3 תערוכות מפגש בין צילום, וידאו ושירה
אוצר ראשי: אבי סבג

העצמי כרחוב / הגלריה ע"ש  מורל דרפלר
איתי אייזנשטיין ותומר קאפ מציגים תצלומי שוטטות ליליים המתכתבים עם שירתו של  פרננדו פסואה.
אוצרת: איילת השחר כהן

גזר דין גוף / הגלריה החדשה
בשם ספר ביכורים של המשורר אופיר נוריאל, התערוכה חוקרת את  קווי התחום של הגוף, באמצעות שירה וצילום.
אוצרים: מיכל טוביאס ואיתי עקירב

פואטיקה פוליטית / הגלריה החברתית
תערוכה חברתית בועטת המשלבת שירה וצילום ומראה את קצוות החברה מנקודות מבט שבין הפואטי לפוליטי.
אוצר: אייל בן דוב
 

תל אביב: "וידאו פלוס". ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו

במסגרת התערוכה שעת סיפור: היה או לא היה, המורכבת משבעה מיצבי וידאו, יתקיימו במהלך ספטמבר ואוקטובר מספר אירועים תחת הכותרת וידאו פלוס

 

Efifo Magazine
טליה הופמן, גויאבה

"שעת סיפור" –  הוא שמה המתעתע של תערוכה המציגה אמנות וידאו כגרסה עכשווית, מבלבלת ותובענית, של מה שהיה פעם נחלתם של מספרי סיפורים. "היה או לא היה"- כותרת המשנה, מפנה אל חוסר הוודאות בעבודות המוצגות ומבהירה שסיפור כפשוטו לא נשמע שם. כל אחד ממיצבי הוידאו בתערוכה בביתן הלנה רובינשטיין מהווה תחנה במסלול הסיפורים הנגללים דרך ההקרנות בחלל החשוך. כל תחנת סיפור תנסה להשאיר את הצופים מוקסמים ומסוקרנים, אך גם במצב מתמיד של ספק – היה או לא היה?

השפות שיישמעו ברחבי הביתן הן אנגלית, גרמנית, פינית, עברית, ערבית והונגרית. הדימויים צולמו במגוון טכניקות ועברו לא פעם תיווך של פעלולים דיגיטליים. הקולות הדוברים נעים בין טון מלטף ופתייני, סמכותי ודעתני, לבין קולות אופראיים מזמרים. בין דימויים נעים לבין קולות דוברים מבקשים הסרטים לספר משהו – מעשה שהיה, או שאולי היה, מעשה שככל הנראה לא היה ולא נברא ובכל זאת מדוע לא לספרו, סיפור מונומנטאלי וטראגי או סיפורון קטן.  ההשקעה מאחורי הפקת הסיפור נמצאת לעיתים, ביחס הפוך למידת האמת שבו. דבר וודאי עולה מכל המקרים: כאשר אמנים מספרים סיפור הם אינם מספרים אותו כפשוטו. הם עושים שימוש במבנה הסיפורי רק על מנת לפרקו מבפנים. הם מקלפים אותו בשיטתיות ממאפייניו – הסיפור אינו ליניארי, הנסתר רב על הנגלה, המניפולציה מרימה ראש. הסרטים צולמו כמעט כולם במהלך השנה האחרונה. שישה מהם מוצגים לראשונה בארץ. משך הזמן המצטבר של כל הסרטים: 132 דקות. בחוץ חם. הזדמנות לבלות שעתיים ממוזגות במחוזות הסיפורים המפותלים, המפורקים ומורכבים-מחדש.

מיצבי הוידאו. שעת סיפור: היה או לא היה

 קאמי אנרו, Camille Henrot, Grosse Fatigue
קאמי אנרו (נ. בפריז, 1978, חיה ועובדת בניו יורק) מספרת ב-Grosse Fatigue ("עייפות גדולה") את הסיפור הגדול מכולם – סיפור הבריאה. בניגוד בולט לעייפות העולה מכותרת העבודה, הסרט מתנהל בקצב קדחתני. כמות עצומה של מידע חזותי ומילולי חולפת לנגד עינינו. העין אינה מספיקה להכיל את כל הדימויים הרצים על פני המסך, המוח אינו מצליח לעכל את כל המידע שנרשם לפניו. כיאה לאבי כל הסיפורים, סיפור הבריאה (או כפי שהוא מוכר בשפת המדע: היווצרות היקום) מתהדר בגרסאות רבות – בודהיסטית, מצרית, יהודית, מוסלמית ומדעית כזאת או אחרת – וקאמי אנרו כמו מנסה לדחוס את כולן בזמן הקצר העומד לרשותה. לשם כך היא עושה שימוש במידע רב, בדימויים ובמסך מחשב על כל פעלוליו וגם בפתיינות הסוחפת של קול נשי ובציפורני אצבעות נשיות, צבועות בלק בצבעים מתחלפים. החלונות המרובים שנפתחים על המסך, עם שטף הדימויים והמידע שחולף מול עיננו, משאירים אותנו שבויים בקסם הסיפור, שאין לדעת מה ממנו אמת, מה אגדה ומה מיתוס. "עייפות גדולה" הוצגה לראשונה בביאנלה בונציה, 2013, וזיכתה את אנרו בפרס "אריה הכסף" בקטגוריה "האמן הצעיר המבטיח".

 איה-ליסה אטילה Eija-Liisa Ahtila
איה-ליסה אטילה (נ. בפינלנד, 1959, חיה ועובדת בהלסינקי)  היא אחת מאמניות הווידאו המוערכות הפועלות היום. סרטיה מאופיינים באווירה מיוחדת הנעה בין אמת לדמיון ובדיה. בעבודה "הבשורה", המצולמת מ-3 זוויות שונות ומוקרנת על 3 מסכים, היא מצלמת חזרה לקראת המחזה של סצנת "הבשורה", אחת הסצנות הידועות ביותר באמנות המערבית: המלאך גבריאל מבשר לבתולה מריה על הולדת ישו. השחקנים – רובם אינם מקצועיים – מתכוננים להעלות את ההצגה הקצרה בחג המולד. דמותו של סנטה קלאוס הפוסעת בשלג, כמו נוכחותם של עורב, חמור ויונים מעמיקה את מימד האגדה של המתרחש.

 יעל ברתנא, התופת, Inferno
לאור סרטיה הקודמים של יעל ברתנא (נ. בישראל, 1970, חיה ועובדת בברלין ובתל אביב) אין לדעת האם בבסיס הסיפור יש גרעין של אמת, או שמא כולו בדוי. הסרט מספר את סיפור הקמתו של בית המקדש השלישי בסאו פאולו, קריסתו, ומה שנשאר ממנו – כותל מערבי חדש ותעשיית מזכרות. את ההשראה מצאה ברתנא במחקריה על גילויי דתיות עכשוויים ב"כנסייה העולמית של מלכות האל", אשר נוסדה בברזיל ב-1977 וכיום מונה כ-12 מיליון מאמינים. מקור השראה נוסף היווה ציור של הצייר האיטלקי Francesco Hayez הריסת בית המקדש בירושלים מ-1867. הסרט ממשיך את חקירתה של ברתנא בעקבות טקסים ופולחנים, המתקיימים במקומות שונים בעולם; האסתטיקה של הסרט ממשיכה את האווירה החגיגית, מלאת הפאתוס, שאפיינה את הטרילוגיה הפולנית שלה, בתוספת אלמנטים פנטסטיים, כמו הליקופטרים החגים בשמיים ונושאים איתם את מנורת שבעת הקנים וארון הקודש שהובאו לכאורה מארץ הקודש. המניפולציה הדיגיטלית הופכת את המתרחש  לסיפור על גבול המדע הבדיוני. הסרט מציע שילוב מוזר של פולחניות ומשיחיות לצד פטליזם של היסטוריה החוזרת על עצמה עם הרס בית המקדש השלישי.

 ססקיה אולדה וולברס, פראידוליה
Saskia Olde Wolbers נ. 1971, הולנד, חיה ועובדת בלונדון. המונח Pareidolia מתייחס לתופעה פסיכולוגית שבה אנשים מזהים דימויים בצורות מעורפלות. דוגמאות קלאסיות לתופעה: דמויות אדם או בעלי חיים שאנחנו מזהים בעננים או על הירח. ססקיה אולדה וולברס משתמשת במונח הזה כדי לדבר על הפרשנות הנזילה שלנו למציאות. היא מתייחסת לספר זן באמנות הקשת שנכתב על ידי הפילוסוף הגרמני אויגן הריגל בעקבות שהותו ביפן. במרכז הספר מתאר הריגל מקרה שנכח בו: מורו הרוחני, רב-אמן באמנות הקשת, ירה באולם חשוך חץ אשר פלח את החץ הקודם. "האל הוא שירה"! אמר רב-האמן היפני, לפי דיווח של הריגל בספרו. אלא שהריגל לא ידע יפנית, ובאירוע לא נכח מתורגמן. מה באמת קרה שם? מה הבין הריגל? מה הסיקו מכך קוראי המהדורה האנגלית של הספר, שזכתה להצלחה רבה בשנים שלאחר-המלחמה? ססקיה אולדה וולברס בונה את סרטה כאנימציה המבוססת על דמותו של המתרגם הנעדר והאלטר-אגו שלו, המופיע בצורת ציפור.

 סיימון פוג'יווארה, פייטה בסטודיו (תסביך קינג קונג)
סיימון פוג'יווארה (Simon Fujiwara, נ. בלונדון, 1982, חי ועובד בברלין) מנסה לשחזר צילום אבוד שזכור לו מילדותו – צילום של אמו הבריטית, לבושה בביקיני, בזרועות חבר לבנוני. הצילום צולם על חוף ים סמוך לקזינו מחוץ לבירות, שם עבדה אמו כרקדנית קברט בשנות ה-60 המאוחרות. האמן מנסה להעמיד מחדש את הצילום, תוך חיפוש אחר הדוגמנים המתאימים, ונשאב אגב כך לחקר שכבות עמוקות יותר – פוליטיות, מיניות, גזעניות, יחסי מערב-מזרח – העולות מן הצילום. הסרט בנוי בפורמט של ראיון שפוג'יווארה מנהל עם עצמו, מה שמקצין את ממד האבסורד המובלע בעצם הניסיון ליצור מחדש את הצילום האבוד (שכלל לא ברור האם בכלל היה קיים). כמו תמיד בעבודות של פוג'יווארה נקודת המוצא האישית-משפחתית מסתברת כמסווה לחקירה עקרונית ורחבה יותר

טליה הופמן, גויאבה
טליה הופמן (נ. ב גרמניה, 1979, חיה ויוצרת בתל אביב) צילמה בשוט אחד, בן 11 דקות, בחור ובחורה ההולכים לאורך שביל בנוף הררי ומרהיב. האזור המצולם הוא ליד כפר מנדא בגליל, הבחור הוא שחקן ערבי, הבחורה שחקנית ישראלית. הם מדברים על זיכרון ועל שכחה, והדיאלוג ביניהם מתנהל כך שאין לדעת בבירור האם הם מתייחסים לזיכרון אהבתם הפרטית או לזיכרון לאומי רחב. תחילת השיחה מזכירה את הפתיחה של הירושימה אהובתי ובהמשך היא עשויה להזכיר קטעים מסרטים צרפתיים אחרים, במיוחד של אריק רוהמר. הוא הולך אחריה, היא אחריו, שניהם מדברים לסירוגין עברית וערבית, מידי פעם הם נעצרים, טון הדיבור נע בין רכות לתוקפנות, המילים רוויות געגוע או האשמה, והגויאבה המופיעה פתאום מתוך השיחה אינה אלא משל למה זוכרים, ואיך זוכרים. הדרך המשותפת של השניים לאורך השביל מתנהלת, למעשה, כמאבק על שימור הזיכרון – מי זוכר ומי מספר, כיצד ולשם מה.

היינאל נמט, עדות שקר (גרסה 3)
היינל נמט (Hajnal Németh, נ. בהונגריה, 1972, חיה ועובדת בברלין) מציגה ב- False Testimony אירוע היסטורי שהתרחש בהונגריה בסוף המאה ה-19: ב-1882 נעלמה ילדה מאחד הכפרים. המקרה הוביל למשפט מפורסם שהתקיים ב-1883 ובו הואשמו 14 גברים יהודים ברצח הילדה כחלק מטקס דתי. הם יצאו זכאים, אך המשפט הוביל להתפרצות האנטישמיות בהונגריה. נמט עושה שימוש בסרט ההונגרי Version מ-1981 אשר גולל את המקרה, וממקמת את ההתרחשות כחזרה לאופרה. הזמרים הסולנים הם שני גברים ונער, אשר עושים חזרות על עדות השקר של הנער. חברי המקהלה יושבים סביב שולחנות, לפניהם ספרים ומחשבים. הסיפור נרקם כשירה אופראית, אך ממוקם באווירה יומיומית של חדר ספריה עכשווי. עלילת השווא מהמאה ה-19 מתגלגלת לסרט מסוף המאה ה-20 ומשם עוברת לעבודת וידאו מתחילת המאה ה-21, המתמקדת כולה בשכלול השקר והצגתו המושכת.
נעילה:  1.11.14

הרצליה: "בחזרה לברלין". תערוכות חדשות במוזיאון לאמנות עכשווית

במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית ייפתח ב־20 בספטמבר הקבץ תערוכות ראשון באצירתה של ד"ר איה לוריא, המנהלת והאוצרת הראשית החדשה של המוזיאון, בשיתוף אמנים ואוצרים מהארץ ומחו"ל

 

www.fashionisrael.co.il
עילית אזולאי, מפרט מידת הוודאות, 2014

 

הפרויקט הבין־לאומי בחזרה לברלין כולל תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות של אמנים ישראלים ובין־לאומיים שיצירתם מושפעת משהותם בעיר ברלין ומהתמודדותם עם עברהּ הטעון. בשנה הקרובה יצוין יובל ליחסים הרשמיים בין ישראל וגרמניה. נראה כי הקשר המורכב והבלתי נפרד בין העמים ממשיך להעסיק ולבקש לעצמו מרחב של ביטוי, שטרם מוצה. התערוכות מספקות מבט מרתק על דרכי ההתגבשות של תרבות זיכרון עכשווית בקרב אמנים שניתן לשייך ל"דור שלישי". את התערוכה מלווה חוברת מאמרים, שנכתבו בידי ד"ר בועז נוימן, פרופ' דנה אריאלי ואוצרי התערוכות: אמיר פתאל, סטפאן קולר, ספיר הוברמן, וד"ר איה לוריא. במהלך חודשי התערוכה תיערך תכנית מגוונת של מפגשים, הרצאות ושיחי אמן. שתי תערוכות נוספות במסגרת אוסף +, משקפות דיאלוג עם אוסף הקבע של המוזיאון: תערוכת יחיד לאמן צבי לחמן – עמודים, שאוצרת איה לוריא, ותצוגה מחודשת של אוסף יעקב אלקוב, באצירתם של המעצבים קארינה טולמן ופיליפ טומאנק.

בחזרה לברלין

ברלין מספקת קרקע פורה להתמודדותה של האמנות עם הנטל ההיסטורי המוטל על מי שבוחר לחיות בעיר המורכבת הזאת. היא מחזירה לעצמה את המעמד שנלקח ממנה באחת עם עליית הנאצים לשלטון, ואף שועטת בתנופה קדימה: אין־ספור יוצרים צעירים מכל העולם פועלים בה מאז נפילת החומה ב־1989 והופכים אותה למרכז שוקק. מהו אפוא סוד קסמה של ברלין ב־2014? של העיר המנכיחה את עברהּ בכל פינה? יש הטוענים שאלו התנאים הכלכליים המתאפשרים בה, אחרים טוענים שזוהי הפתיחות לעשייה אמנותית ותרבותית. אכן, ברלין בת זמננו היא אולי בירה מאוחדת, היא אולי "ברלין אחרת", היא אולי נוחה למחיה, אולם בו בזמן היא מקום של אסון, סמל של אובדן. האסון אמנם התרחש לפני זמן רב, אולם הוא עדיין נוכח בה לחלוטין. 'ההיזכרות', לפי קירקגור, היא פנייה מהווה שריר וקיים לעָבר שהיה ואיננו עוד. 'החזרה אל העבר', בניגוד להיזכרות, מושתתת על אובדן מוחלט של ההווה, אובדן המאפשר לחוזר בזמן למצוא את עצמו שוב בנקודת ההתחלה. מי שבאמת ובתמים מבקש לחזור אל עברו, ולא רק להיזכר בו, חייב אפוא לסכן את ההווה שלו, את הקיום שלו, וכך לזכות בו מחדש. האמנים שבתערוכה והאוצרים, בני הדור השלישי, חוזרים אל ברלין ומבקשים בה את רגעיה המכוננים – ברלין של הרייך השלישי, של רפובליקת ויימאר, של המלחמה הגדולה, ברלין של מפנה המאה העשרים. בנגיעתם באיקונות הגדולות של המלחמה ושל התרבות הגרמנית, תוך אימוץ של פרקטיקות המחקר ההיסטורי והציטוט האמנותי – הם משקפים את המהלך העקיף אשר דרכו הם פוסעים חזרה לעֵבר עצמם. נראה כי "החזרה לברלין" של כל אחד מהם היא ניסיון לתפוס ולו משהו מאירועי העבר. התערוכות נערכות בחסות מכון גתה, עמותת שיר והמחלקה לענייני תרבות בסנאט ברלין.

 

www.fashionisrael.co.il
ali and emmi combo. מינג וונג

 

בחזרה לברלין – פירוט התערוכות

תערוכת יחיד: עילית אזולאי – הכמוס הגמור בגלוי
בתערוכה יוצג מיצב המשלב תצלומי פנורמה ענקיים וקול. הפרויקט נוצר בעקבות תכנית שהות שערכה האמנית במכון לאמנות עכשווית KW בברלין בשנת 2014. ביצירתה של אזולאי הופך המכון לאמנות, על חלליו הפנימיים והחיצוניים, למרחב סימבולי מורכב, המשקף לא רק את הדינמיקה האורבנית של ברלין כעיר מתחדשת אלא גם את מאבק הכוחות בין העבר, ההווה והעתיד המתחולל בתוכה. הפרויקט יוצג בו בזמן באולם הגדול של מוזיאון הרצליה וב־KW בברלין. תכנית השהות יצאה לפועל בתמיכת מכון שפילמן לצילום, KW ועמותת שיר. התערוכה התאפשרה בתמיכת גלריה ברוורמן, תל אביב, גלריה אנדריאה מייזלין, ניו יורק, IL Collection , לוקסמבורג ואוסף טוני פודסטה, וושינגטון די־סי. במהלך התערוכה יושק באירוע מיוחד ספר המוקדש ליצירתה של אזולאי ובו סיכום מהלכי עבודתה עד כה. באירוע מיוחד תתארח גב' גבי הורן, מנהלת המכוןKW  ומנהלת הביאנלה בברלין, ותשוחח עם הקהל על הפרויקט של אזולאי ועל סצנת האמנות בברלין כיום. בתערוכה יתקיים מיצג מוזיקלי בהשתתפות הכנרת – איומי, עמה שיתפה אזולאי פעולה בברלין.
אוצרת: ד"ר איה לוריא

תערוכה קבוצתית: מכתב ממר פאוסטוס – שבע קריאות מברלין
שבעה יוצרים בין־לאומיים מובילים מציגים עבודות וידיאו וקול שנוצרו בעשר השנים האחרונות בגרמניה ומשתמשות באסטרטגיות שונות של אדפטציה אמנותית. נקודת המוצא לכל יצירה המוצגת כאן היא ציון דרך ספרותי, מוזיקלי או קולנועי שנודעת לו חשיבות תרבותית כיצירת מופת ובה בעת גם חשיבות היסטורית בהיותו מעין עדות לתהפוכות המדיניות שפקדו את גרמניה במאה ה־20. היוצרים, גרמנים ולא־גרמנים, שואבים השראה משכבותיה ההיסטוריות והרב־תרבותיות של ברלין ומתמודדים עם נושאים אלה מתוך הרגישות והרקע התרבותי הייחודי של כל אחד מהם. בין יצירות המופת המצוטטות:  "במערב אין כל חדש", "הקבינט של ד"ר קליגארי", "ברלין אלכסנדרפלאץ", סרטו של פסבינדר  "פחד אוכל את הנשמה" ועוד.
אוצרים: אמיר פתאל וסטפאן קולר
אוצרת משנה: טל בכלר
האמנים המציגים: ג'ון בוק, אנדי גריידן, מתיאס הרנסטם, מינג וונג, האינל ניימט, איימי סיגל, אמיר פתאל
האמנים האוצרים, אמיר פתאל וסטפאן קולר, יקיימו מפגש עם הקהל במסגרת שיח גלריה.

תערוכת יחיד: אֵריק שימן – ספר מבקרים: תצלומים מתוך ארכיון אישי
האמנית הישראלית הצעירה, ספיר הוברמן, המתגוררת בברלין פגשה במקרה במהלך ביקורה במחנה הריכוז 'סקזנהאוזן' את הצלם הגרמני אֵריק שימן, אשר הקדיש את העשורים האחרונים ליצירת ארכיון עצום של תצלומים המתעדים באובססיביות רסיסי חיים במחנות הריכוז וההשמדה: את המבקרים באתרים, את העובדים בהם, חלקי מבנים ופינות נסתרות. משיכתה של הוברמן ליצירתו של שימן מבטאת בתערוכתם את המהלך העקיף שלה לעיסוק בזיכרון האישי של משפחתה ובהיסטוריה של גרמניה. הוברמן כותבת: "דרך הקשר שהתפתח בינינו נחשפתי לנקודת מבט אחרת, נקודת מבטו של בן להורים גרמנים אשר בעת המלחמה התנגדו לנאצים, נכד חורג ללאופולד וייס שהחליף את שמו למוחמד אסד – יהודי שהתאסלם בתחילת המאה ונודע כחכם דת מוסלמי, אקטיביסט, דיפלומט, קוסמופוליטי, רומנטיקן ומתרגם הקוראן".
אוצרת: ספיר הוברמן

www.fashionisrael.co.il
אנדי הופ 1930. אלים חדשים

תערוכה קבוצתית: מבט חוזר
המחקר ההיסטורי הוא נקודת המוצא ליצירות שבתערוכה. ברבות מהן הסיפור ההיסטורי עצמו אינו רק קטליזטור או הנושא הנדון, אלא מהווה אמצעי ביטוי אמנותי טעון כשלעצמו. אימוץ פרקטיקות מחקריות, כגון עבודה בספריות ובארכיונים, חפירה ארכיאולוגית או עריכת ראיונות, מחדד את נקודת המבט הרפלקסיבית והביקורתית של היוצרים לנוכח הניסיון המושכל לתפוס את אירועי העבר.
אוצרת: ד"ר איה לוריא
אוצרות משנה וטקסטים: טל בכלר וגילה לימון
האמנים המציגים: אנדי הופ 1930, מאיה ז"ק, אמיר יציב, ארז ישראלי, אלה ליטביץ, שי עבאדי, אלונה רודה, אריאל שלזינגר

תערוכת יחיד: צבי לחמן – עמודים
אוצרת: ד"ר איה לוריא טקסטים: פרופ' חגי כנען, ד"ר יוני אשר
נקודת המוצא לסדרת התערוכות אוסף + במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית יוצאת מתוך רצון להיכרות, לימוד, הרחבה ובחינה מחודשת של אוסף הקבע של המוזיאון. באמצעות הארת המבט פנימה מתאפשר עיון חוזר בעבודות שעל פי רוב ספונות במחסני המוזיאון. הדיון ביצירות מהאוסף ייערך באמצעות תערוכות יחיד של האמנים היוצרים. לאמן הפותח את הסדרה, צבי לחמן, קשר מתמשך וארוך שנים עם מוזיאון הרצליה. בשנת 1990 הציג תערוכת יחיד נרחבת במוזיאון שהקיפה עשר שנות יצירה, ופסלו לוחמת נחה מוצג דרך קבע ברחבת הכניסה למוזיאון. התערוכה הנוכחית מפגישה "ראשונים ואחרונים" בבחינת הרחבת אפשרויות ההתבוננות בהתפתחות עבודתו של האמן, הבוחן את נושא "העמידה" במהלך השנים. לצד עבודה מוקדמת יוצגו פסליו החדשים משלוש השנים האחרונות.
שיחי גלריה מיוחדים יתקיימו במהלך התערוכה עם האוצרת והחוקרת האמריקאית קארן ווילקין (Karen Willkin) (22.9), עם הסופרת שבא סלהוב, עם פרופ' חגי כנען וד"ר יוני אשר.

תצוגה קבוצתית: אוסף יעקב אלקוב
מפגש מחודש עם יצירות ותיקות מאוסף המוזיאון שנתרמו על ידי יעקב אלקוב. האדריכלים קרינה טולמן ופיליפ טומנק בקריאתם החדשה – מפנים מבט כפול אל אופני התצוגה המוזיאלית המסורתית ואל הערכים הפורמליסטים שבעבודות.
אוצרות: קארינה טולמן ופיליפ טומאנק – K1p3studio
האמנים המציגים : עילית אזולאי, ג'ון בוק, אנדי גריידן, אנדי הופ 1930, מתיאס הרנסטם, מינג וונג, מאיה ז"ק, אמיר יציב, ארז ישראלי, צבי לחמן, אלה ליטביץ, האינל ניימט, איימי סיגל, שי עבאדי, אמיר פתאל, אלונה רודה, אֵריק שימן, אריאל שלזינגר

 

"בעזרת נשים"

תערוכת צילום חדשה של אדווה נעמה ברעם בגלריה בבית האדריכל: מסע צילומי מחקרי בעקבות ארכיטקטורה של עזרת נשים בבתי כנסת

www.fashionisrael.co.il
צילום: אדווה נעמה ברעם

תערוכת היחיד של האדריכלית אדווה נעמה ברעם, הינה מסע מחקר בן שנה וחצי, בבתי כנסת בארץ ובאירופה, שבמהלכו נחשפה לסוגים שונים של עזרות נשים בבתי כנסת – מאולתרים או מתוכננים, בעליות הגג, מאחורי חלון זעיר המוסווה בוילון, עזרות נשים במרתף ואף במחסן שירות, בפרוזדור לאולם, או בחצר פנימית, לעומת עזרות נשים בחלל מפואר ואף בבית-כנסת צבאי. בתערוכה, בא לידי ביטוי אופן ההתבוננות היחודי של ברעם מנקודת מבט אדריכלית. עצם היותה אדריכלית, מקנה ליצירתה מורכבות מחשבתית ועושר צורני וסיפורי. מצלמתה לוכדת רגעי צילום עוצמתיים וחד פעמיים, במטרה להעניק לקהל נקודת מבט מרעננת וחדשה כלפי ארכיטקטורה.
אוצרים: אדריכלית רבקה גוטמן , אדריכל ערן טמיר-טאוויל
פתיחה ושיח גלריה:  ביום חמישי 18.9.14 בשעה 20:00.
נעילה : 30.10.14.

 

DESTROYED

מצלמתה של אדווה נעמה ברעם  לוכדת רגעי צילום עוצמתיים וחד פעמיים, במטרה להעניק לקהל נקודת מבט מרעננת וחדשה כלפי ארכיטקטורה

 

www.fashionisrael.co.il

 

DESTROYED באה לבחון את מחזוריות החיים מנקודת מוצא של הרס ואובדן כתוצאה מהשריפה הגדולה בכרמל. בתערוכה מוצגות עבודות צילום בקומפוזיציות נדירות ובצבעוניות מרהיבה, של מבנים ובתים שבורים וזועקים, עצים מפוייחים וחלונות קרועים הפזורים על צלע הר. נסיונה של  אדווה ברעם כאדריכלית בא לידי ביטוי בגישתה למבנים העזובים המשקפים מצוקה לצד תקווה שלא נמצא להן ביטוי מילולי – שואה ותקומה, הרס ופריחה. לצד זאת, התערוכה היא מסמך תיעודי ארכיטקטוני נדיר של מקום מגורים שחרב.

אדווה נעמה ברעם: "ארכיטקטורה היא תרבות של ציבוריות ואנטי ציבוריות במרחב ובחלל. אני חושפת את מהותו של המבנה, את האמת שלו, ומביאה אל האור את הסימביוזה בין הצורות הפיזיות בהן מתקיימים מצבים אנושיים לבין השפעתם על החיים הציבוריים. עבורי לצלם ארכיטקטורה זה כמו לצלם מוסיקה. אני מחפשת את האיזון המושלם בכל פריים, את ההרמוניה המצויה בין חללים, תתי חללים ומאסות. עבודתי מוקדשת לחקר ההשפעה הייחודית שיש לארכיטקטורה על חיינו הציבוריים והפרטיים. אני פועלת מתוך תשוקה לחשוף את מהותו של המבנה, את האמת שלו, ולהביא אל האור את הסימביוזה בין מצבים אנושיים לבין הצורות הפיזיות בהן הם מתקיימים. עבורי לצלם ארכיטקטורה זה כמו לצלם מוסיקה. אני מחפשת את האיזון המושלם בכל פריים. הרמוניה מצויה בין כתלי העיר/השכונה, מבניה ורחובותיה. בין חללים, תתי חללים ומאסות. תפקידי הוא להביאה לכדי ביטוי. החומרים עמם אני עובדת הם אור, מסה וחלל, וכן גם אנשים, ציבוריות, תנועה, הרס וצמיחה.דרך עדשת המצלמה הם חוברים יחד לכדי תמונה אחת; אלו הם החומרים המספרים את סיפורה של הארכיטקטורה. מטרתי היא להרחיב ולהעצים את הראיה שלנו לגבי ארכיטקטורה ואת השפעתה על האופן בו אנו חיים. אני עושה זאת על-ידי שילוב של הידע והניסיון המקצועי שלי כאדריכלית עם הלב האמנותי המפעם בי."
אדווה נעמה ברעם היא אדריכלית בוגרת המחלקה לארכיטקטורה בבצלאל (B.ARCH) המתמחה בצילום אדריכלי.

אוצר: אריה ברקוביץ
פתיחה: 11.9.14 בשעה 19:30
נעילה: יום א 5.10.14

 

"קצוות"

תערוכה המציגה 50 שנות יצירה של האמן משה גרין ז"ל

 

Efifo Magazine
"קצוות" – משה גרין. צלם: עמית שמש

"קצוות" מקורו באישיותו של האמן ובעושר יצירותיו המניעות את הצופה מקצה אחד למשנהו. גרין, למד ציור בצעירותו אצל אהרון אבני ממייסדי "מכון אבני" והשתלם אצל האמן איציק עדי. התערוכה נאצרה על ידי בני משפחתו כצוואתו האחרונה. האמן משה גרין ז"ל נולד ב- 1926 בסטרסבורג שבצרפת. ובשנת 1935 כשהוא בן 9 עלה ארצה עם משפחתו שהתיישבה בתל אביב. משה היה אמן, תעשיין ולוחם, פלמחני"ק בכל רמ"ח אבריו. כאיש פלמ"ח כבש את צפת, רמלה, לוד ולקח חלק פעיל בליל הגשרים שהתרחש בי"ח בסיוון תש"ו. לעין הבלתי מזויינת היה משה גרין איש משפחה עמל, רציני ומפרנס אחראי. שמעבר לדאגתו למשפחתו, לארץ ולעצמאותה גם דאג לכלכלת ישראל והקים מפעל לעיבוד שבבי (מכניקה עדינה) אשר סיפק פרנסה למשפחות רבות לאורך ארבעה עשורים. כאשר התיישב מול כן הציור התפרצה לעולם נפשו הרגישה, היצירתית, משוחררת ורכה. וכך ניתן היה לחזות בקצוות אישיותו. הוא היה איש רגשן, רומנטיקן, נהנתן חסר תקנה. הוא אהב את החיים ואת כל מה שהם הציעו לו- אוכל, אשה, טיולים ואומנות. היה בו פרץ של תשוקה, לבה פנימית שאי אפשר היה לכבות וכל אלו באו לידי ביטוי ביצירותיו. הוא צייר בעיקר בצבעי שמן, פנדה ובטכניקה מעורבת על בד ונייר בסגנון פיגורטיבי חופשי ועד למופשט, לימד בבית שזר בגבעתיים ובאוניברסיטה העממית והיה חבר באגודת הציירים. כמורה הוא מתאר את השנים האלו מהיפות ביותר שחווה.
למעלה מ- 400 יצירות הותיר אחריו האמן משה גרין במותו. מאות תמונות המספרות את סיפורו האישי ואת סיפורה של מדינת ישראל דרך עיניו. וכפי שהורה להם צו ליבם החליטה משפחתו להפיק תערוכה אשר תציג את שלל יצירותיו על מנת להפיץ את מורשתו ואהבתו הגדולה לארצו. כאשר חלק מרווחי מכירת היצירות יועבר למוזיאון הפלמ"ח.

סטודיו KZTLV, אבולעפיה 3 תל אביב
שעות הפתיחה: 12:00-20:00
נעילה: 14.09.2014

 

"ואחרי ככלות הכל"

עבודה חדשה של רונית קרת  תוצג בבית האמנים בת"א בין התאריכים: 11.9-5.10.14

 

www.fashionisrael.co.il
"ואחרי ככלות הכל". רונית קרת

 

האמנית רונית קרת מציגה מיצב אמנותי בבית האמנים בתל אביב, המשלב בין אדריכלות עתידנית לתרבויות עתיקות, בין פנטזיה למציאות. ברוכים הבאים למרחב מוגן וטהור. עבודותיה של קרת התפתחו בשנים האחרונות מציור ותבליט לעבודות תלת מימד ומיצב גדול מימדים שמוקם בימים אלה בבית האמנים בתל אביב ויפתח לקהל בפתיחה חגיגית ב-11.9.14. המיצב שמאכלס חדר שלם, משלב אסטטיקות שונות השואבות את ההשראה ממגוון מקורות אמנותיים ותרבותיים, שעובדו והוגדרו מחדש כעבודת אמנות רלוונטית לתקופה, שמתפקדת בין השאר כמטאפורה של תרבות עכשווית. קרת מחפשת בעבודותיה את הקשר בין הפיזי והמטאפיזי, בין עולמות עליונים לעולמות תחתונים. כמו מאלביץ בתחילת המאה ה-20, קרת כפוסט מודרניסטית בתחילת המאה ה-21, יוצרת מרחבים תלת מימדיים טהורים, כשלצבע והצורה שלהם המשלבים בין פוזיטיב ונגטיב, יש תפקיד מיסטי נעלה קרת עובדת בצורה אינטואיטיבית. כמו הדוור הצרפתי פרדינאן שבאל , שאסף אבנים בכיסו ובנה לעצמו את הארמון האידיאלי, כך רונית אוספת שאריות קלקר, אריזות שנזרקו לפח וסיימו את תפקידן המקורי ומעניקה להן חיים חדשים כחלק מפיסול מרחבי- מבנים עתידניים, קוסמיים שמרכיבים מיצב אמנותי המשלב בין אדריכלות עתידנית לתרבויות עתיקות, בין פנטזיה למציאות. במיצב המורכב בבית האמנים בתל אביב, רונית קרת מובילה אותנו במסע בזמן אותו היא בוראת באמצעות כוחה היצירתי. עולם שלם שהוא בו זמנית גם שביר וגם מתכלה. יש בעבודתה היבט תיאטרלי שמעורר תחושות דו משמעיות: מסתורין ועל טבעיות לצד המזוהה והמוכר. יש במיצב הזה אחדות הניגודים, חיים ומוות, טבע ותרבות, נוכח ונעדר.

על רונית קרת: היא למדה לימודי פיסול אצל האומנית יוכי בן ישראל (דלוור, ארה"ב), לימודי פיסול בהדרכת הפסלת דליה המאירי (מכללת אורנים), לימודי אומנות -אוניברסיטת חיפה, תואר שני בחינוך ואומנות -אוניברסיטת לידס (אנגליה), לימודי אומנות במכללה לאמנות בית ברל (בוגרת 2009) ולימודי רישום  במשך 10 שנים בהדרכת האמן ואדים קופטייבסקי. בין התערוכות בהן הוצגו עבודותיה: תערוכה קבוצתית -סדנאות אומני הקיבוץ, תערוכת "צבע טרי" (2009),  תערוכת יחיד בגלרית "המשרד בת"א" (2009) ותערוכה קבוצתית: "טובין", מוזיאון בת ים (2014).

בית האמנים בתל אביב –  רח' אלחריזי 9 , תל אביב
טלפון: 03-5246685
שעות פתיחה: שני – חמישי: 10:00-13:00, 17:00-19:00, שישי: 13:00-10:00, שבת: 11:00-14:00

 

תערוכת Mus(E)ic

מוסיקה כהשראה ליצירה חזותית

efifo.co.il
סיגל מגן

התערוכה מציגה למעלה מ-60 אמנים מכל תחומי האמנות הפלסטית: ציור, פיסול מיצג ומיצב שנוצרו בהשראת הנושא הרלוונטי. הם יוצרים במדיות שונות, ובפרשנות אישית בה נוצרת שפה אוניברסאלית בה המוזיקה מושמעת, ללא צלילים.
משחר ההיסטוריה, מוסיקה ואמנות, שתיים מתשע המוזות, הלכו בכפיפה זו עם זו. עיקר תפקידה של מוזת המוזיקה היה להעניק השראה ליוצרים השונים, בעיקר למשוררים, למוזיקאים ולפילוסופים. הקישור הזה בין יצירת אמנות חזותית ובין מוזיקה אינו מקרי, שכן השניים חולקים לא מעט מן המשותף. היסוד הראשון שמקשר בין אמנות פלסטית  ומוזיקה הוא היסוד ההרמוני המאפיין את שניהם. כמו כן הם צירוף של כמה יסודות שונים לכדי מכלול שבו הם אמורים לתפקד ביחד בכדי להניב את התוצר הסופי. בעוד שבאמנות חזותית מדובר בקווים, צבעים וצורות הרי שבמוסיקה מדובר על צלילים שונים. יסוד משותף נוסף של ציור ומוזיקה ובייחוד צבע ומוזיקה הוא הטונליות. הקשר בין צבע ומוזיקה מתבטא בכך שגם לצליל וגם לגוון ישנן דרגות שונות שאיתן יכול האמן או המוזיקאי לשחק לצרכיו. במילים אחרות, הקשר בין צבע ומוסיקה הוא בכך שגם לצבעים וגם לצלילים ישנם סולמות שונים שניתן למדוד באופן יחסית מדויק ושימושים שונים שלהם מצטרפים יחד לכדי יצירת האמנות. הצייר הנודע קנדינסקי, שהיה תאורטיקן וצייר אמנות מופשטת, מצא קשר בין מוזיקה לאמנות. הוא גם חשב שלמוזיקה קדימות ועליונות על פני האמנות. המוזיקה משתמשת באלמנטים מופשטים – צלילים ומספקת למאזין חופש ליצור תגובה רגשית לדמיין, לתת פרשנות. זו עשייה נעלה בכך שהיא בעלת "קצה פתוח" ומאפשרת פיתוח נוסף ויוצרת הליך דינאמי, ריגשי, חוויתי אצל המאזין.

 

efifo.co.il
אורנה רון

 

האמנים המציגים: חוליה אברהמי, דורון אדר, רמי אטר, חגי איזנברג, תמר איסטרין, תמר איתן, סו אלה, גילה אלישר-סטוקליסקי, ז'אנין בולאג, דפנה בן יעקב, מוטקה בלום, איקה בר, בתיה ברקמן, שלמה גבע, תמי גוטמן, דליה גילהר, מרים גלעד, חיה דואק, עמירם דובנוב, אלה דורון מנדל, חנה הירשמן כהן, עומר המעגן-אסף, בן ואנג, אריקה וויס שווייגר, דניאלה וכסלר, רחל זיו, נעמי זך, ניסים זלאיט, אורה זק, מושון חורש, תמר טולדנו פאר, פרייה טייכר, אתי יעקבי, ימימה לבן, חלי לבנה, זהבה לופו, איבון ליואי, נעמי ליסי-פרציקוביץ, רחל מאס, סיגל מגן, יונה מוסט, חנן מזל, שושנה מירקין, אסתר ניומן כהן, נירה סביר, לואיזה סלומון, רות סלע, אבי עמית, יהודית פסקל, רותי פרוינד, דור קונפינו, חדוה קליין, חוה קציר, רביב קרמר, שלומית רדי, אורנה רון, שושי רימר, תמר רמון המלי, ליקה רמתי, אושרית רפלד, מרים שלו, אורנה שיק, לירית שפיר שמש, עירית שר יטבת.
אוצרת : נגה ארד-אילון

efifo.co.il
מוטקה בלום

 

תיאטרון ירושלים רח' מרכוס 20, ירושלים
שעות פתיחה: א-ה 16:30 עד 21:30, ומ-12:00 עד 15:00, מוצש עד 21:30 ובעת המופעים
נעילה : 4.10.2014

 

פורסם בקטגוריה ללא קטגוריה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגובות פייסבוק